ממחקר מקיף להערכת רעלים בנבדקים לאחר המוות שהלכו לעולמם עקב דום לבבי מחוץ לכותלי בית החולים בסן פרנסיסקו עולה כי מעל אחד מכל שישה מקרי תמותה נבע למעשה ממינון-יתר של תרופות, ממצאים המעידים על תת-הערכה ניכרת של שיעור מקרי התמותה במדינה עקב מינון-יתר.

החוקרים מסבירים כי לחוקרי מקרי המוות ולפתולוגים משאבים מוגבלים. אין להם תמיד את המשאבים או כוח האדם לבחון את כל מקרי התמותה על-רקע טבעי ולכן ההנחה היא כי מדובר במקרי מוות לבבי פתאומי. כעת, הם בחרו לבחון את הבדיקות לאחר המוות ונתוני רעלים ממדגם ראשוני של 525 נבדקים שמקרי התמותה שלהם נקבעו לראשונה ככאלו שנבעו מדום לבבי פתאומי.

החוקרים מדווחים כי 79 (15%) ממקרי התמותה הלבבית הללו יוחסו לאחר סקירה מקיפה ע”י פאנל מומחים שכלל בודק רפואי, פתולוגי לבבי, נוירולוג ושני קרדיולוגים/מומחים לאלקטרופיזיולוגיה, למוות עקב מינון יתר מוסווה של תרופות.

במדגם נרחב שכלל 242 מקרים נוספים של מוות לבבי מחוץ לכותלי בית החולים, 54 מקרים (22%) יוחסו למנת יתר.

מבדיקות הרעלים עלה כי משפחות התרופות הנפוצות ביותר שגרמו למוות עקב מנת-יתר כללו אופיואידים, תכשירים מטשטשים-היפנוטיים וסטימולנטים. מרבית מקרי התמותה עקב מינון יתר סמוי כללו מספר תרופות; כמחצית מההרעלות היו משנית לתרופות מרשם.

ממצאי מחקר מעידים כי נטל מקרי התמותה עקב מינון יתר של תרופות הוא הרבה יותר גדול מכפי שסברו בעבר. החוקרים מציעים לשקול מתן Naloxone במקרים מסוימים במהלך החייאה בחשד לדום לבבי מחוץ לכותלי בית החולים.

Ann Intern Med. Published online August 11, 2020

לידיעה במדסקייפ