באמצעות בדיקות הדמיה להערכת זילוח לזיהוי חולים עם רקמת מוח הניתנת להצלה לאחר אירוע מוחי איסכמי, ניתן להרחיב את חלון הזמנים למתן תרומבוליזה עד תשע שעות. ממצאי מחקר EXTEND מעידים כי בשיעור גבוה יותר של חולים הפונים בין 4.5 ו-9 שעות שטופלו ב-tPA (Alteplase) במקרים אלו תועדה הישרדות ללא חסר נוירולוגי או עם חסר מינימאלי, כך עולה מהנתונים שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מרווח הזמן עד להתחלת טיפול תרומבוליזה בחולים עם אירוע מוחי איסכמי לרוב מוגבל ל-4.5 שעות מהופעת התסמינים. חלק מהמחקרים הציעו כי ניתן להרחיב את חלון הזמנים בחולים עם אירוע מוחי איסכמי, אך ללא עדות לאוטם ברקמת המוח בהדמיה.

החוקרים השלימו מחקר רב-מרכזי, אקראי, מבוקר-פלסבו, שכלל חולים עם אירוע מוחי איסכמי עם אזורי תת-זילוח, אך עדיין ניתנים להצלחה, לפי בדיקות הדמיה. החולים חולקו באקראי לטיפול תוך-ורידי ב-Alteplase או פלסבו בין 4.5 ו-9.0 שעות מהופעת האירוע המוחי או חולים שהתעוררו עם תסמיני אירוע מוחי (במידה וחלפו פחות מתשע שעות מנקודת האמצע של השינה). התוצא העיקרי היה מדד mRS (Modified Rankin Scale) של 0-1 לאחר 90 ימים.

לאחר 225 מבין 310 החולים שתוכננו להיכלל במחקר, הוחלט על הפסקת המחקר בעקבות פרסום התוצאות החיוביות ממחקר קודם. סך כולל של 113 חולים חולקו באקראי לטיפול ב-Alteplase ו-112 חולים נכללו בקבוצת פלסבו. התוצא העיקרי תועד ב-40 חולים (35.4%) בקבוצת ההתערבות וב-33 חולים (29.5%) בקבוצת הפלסבו (יחס סיכון מתוקן של 1.44, p=0.04).

דימום תוך-מוחי תסמיני תועד בשבעה חולים (6.2%) בקבוצת ההתערבות ובחולה אחד (0.9%) בקבוצת הפלסבו (יחס סיכון מתוקן של 7.22, p=0.05).

מניתוח נתוני מדד mRS לא עלו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בשיפור התפקודי לאחר  90 ימים.

החוקרים כותבים כי בקרב חולים במחקר עם אירוע מוחי איסכמי ורקמת מוח ברת-הצלה, השימוש ב-Alteplase בין 4.5 ו-9 שעות מהופעת תסמיני אירוע מוחי, או לאחר שהחולה התעורר משינה עם תסמיני אירוע מוחי, הובילו לשיעור גבוה יותר של חולים עם חסר נוירולוגי מינימאלי, או ללא חסר נוירולוגי כלל, בהשוואה לקבוצת הפלסבו. הם מציינים כי תועד שיעור גבוה יותר של מקרי דימום מוחי תסמיני עם הטיפול הפעיל.

N Engl J Med. Published May 9, 2019

לידיעה במדסקייפ