אחד הנושאים המעסיק היום את דעת הקהל בארץ הוא תרומת איברים. העיתונות מדווחת על מקרים מרגשים של חולים הנזקקים נואשות לתרומות אלו, אמנים וסלבריטאים נרתמים לעידוד תרומת איברים, אך עדיין מספר התרומות בארץ רחוק מלענות של הצורך באיברים. הסיפור של משפחת גרין ראוי לפרסום ולמידה בקרב האוכלוסיה כולה, רופאים וחולים, נזקקים לתרומות ותורמים פוטנציאלים (כולנו…), עוד לפני האירוע הנורא של הבקשה להסכמה לתרומת איברים.    

משפחת גרין, מגי ורג ושני ילדיהם, ניקולס בן 7 ואלינור בת 4 נפשה באיטליה. ערב אחד דרומית לנפולי בנסיעה על הכביש הראשי נפלו קורבן לניסיון שוד. רכב אחר עקף את מכוניתם והם נצטוו לעצור לצד הדרך. רג גרין הבין שעצירה עלולה לעלות להם בחייהם ופתח בנסיעה מהירה. במהלך המרדף נורו לעבר רכבם מספר יריות. משפחת גרין הצליחה להימלט מהרכב הרודף, אך כשעצרו סוף סוף נוכחו כי ניקולאס נורה בראשו. ניקולאס הילד הקסום, הנדיב שהיה כל כך אהוב הוכרז כמת מוות מוחי.

ההחלטה לתרום את איבריו זכתה לחיזוק נוסף כאשר פגשו את המיועדים להשתלות. ספורטאי עיוור, אם שלא יכלה לראות את פני תינוקה, שני בני עשרה בטיפולי דיאליזה 3 שעות יום יום משך מספר שנים, חולת סוכרת על סף עיוורון הזקוקה לעזרה צמודה, ילד שעבר כבר 5 ניתוחי לב שנכשלו, ובת 19 גוססת מאי ספיקת כבד.

כאשר פגשו את המיועדים להשתלה הפכו אלה מנתוני סטטיסטיקה יבשה לבני אדם שאין להתעלם מקיומם. “אם היינו אורזים ונוסעים תחושת הבושה לא הייתה מניחה לנו” מציין אבי המשפחה.

המאמר נכתב 10 שנים לאחר מותו של ניקולאס, מי שזכו באיבריו חזרו לחיים מלאים. פרנצסקו הספורטאי חוזה בילדיו משחקים והוא עצמו משחק רוגבי. דומניקה שלא ראתה את פני ילדתה, נהנית כעת מזיו פניה של עלמה צעירה. מריה וטינ,ו השניים שחיו על דיאליזה חזרו לחיים נורמליים כשאר הנערים. סילביה חולת הסוכרת שהיתה תלותית לחלוטין סובלת עדיין מנזקי הסכרת אך לראשונה בחייה היא חיה בדירה משלה. אנדרי, שבו הושתל ליבו של ניקולאס, ואשר בגיל 15 נראה לא יותר מילד בגיל 7, צמח לגובה ואף נוהג ברכב. מריה פיה בת ה 19 שהייתה על סף מוות התחתנה כשנה לאחר השתלת הכבד, ושנתיים לאחר מכן ילדה בן שקראה לו ניקולאס.

רג מספר כי הבין שההסכמה לתרומת איברים, הברורה לו כל כך, הצילה ושיפרה לא רק את חייהם של המושתלים אלא אף מנעה חיי צער ושברון לב ממשפחות וחברים רבים. הוא אף מציין כי לאחרונה הבין בתדהמה שאיבריו של ניקולאס קיימים בגופם של המושתלים זמן רב יותר ממה שהיו בגופו של ניקולאס  במשך חייו הקצרים.

התרומה של ניקולאס ריגשה את איטליה. המשפחה פגשה את ראש הממשלה ושבה לארה”ב חזרה במטוסו של הנשיא. גופתו של ניקולאס הוטסה לארה”ב בליווי צבאי וטקס צבאי מלא כנהוג לגיבור לאומי.

מאז מותו של ניקולאס המודעות לתרומת איברים באיטליה צמחה ומספר תרומות האיברים גדל פי שלושה.

למרות ש 10 שנים חלפו מאז, משפחת גרין מוסיפה לקבל מאות מכתבים ודוא”ל מכל רחבי העולם מתורמים ומנזקקים לתרומות, המציינים כי סיפורו של ניקולאס מפיח בהם תקווה חדשה.  

המשפחה עצמה נוטלת חלק בפעילות להגברת המודעות והנכונות לתרומת איברים. הם משתתפים בהרצאות, פרסמו ספר והפיקו סדרה של סרטי וידיאו לצרכי הסברה בבתי ספר, בתי חולים וכנסיות בכל רחבי ארה”ב. 

משפחת גרין נפגשה מאז עם מאות משפחות של תורמי איברים, כמעט כולם ספרו שתרומת האיברים  הייתה הדבר הטוב היחידי שקרה להם באותו הזמן הנורא. לכל אלו הבקשה לתרום איברים אינה מהווה אי נעימות אלא אירוע עליו לא היו רוצים לוותר !

אחות בבית חולים ספרה לרג גרין על מקרה של ילד שהובא לבית החולים לאחר תאונת דרכים. הילד היה במצב אנוש ועל סף מוות. האחות פנתה למשפחה ושאלה לגבי תרומת איברים. בני המשפחה סירבו בכעס, והיא הבינה, עולמה של משפחת הנפגע חרב עליה, והאחות, כל מה שחשבה עליו, היה הילד האחר בקומה 3 באותו בית חולים, שגסס ומת באותו הלילה בהמתינו לתרומת לב שלא הגיעה. אילו הייתה מודעות גבוהה יותר להשתלות, אילו הייתה משפחת הנפגע מדברת עוד לפני האירוע על אפשרות תרומת איברים, יתכן שהתוצאות היו שונות.

עניין תרומת איברים הוא מעבר לניתוח ואף מעבר להצלת חיים. וזהי האנושיות בהתגלמותה, העובדה שאין יודעים מי יזכה בתרומה מביאה לשבירת כל החומות המפרידות בין קבוצות שונות. בחזה של שחור עור פועם לב של אשה לבנה ולהיפך. אסיאנים נושמים דרך ריאות מתורם אירופאי ולהיפך. כל אלו הופכים את חילוקי הדעות ואת המפריד בין בני אדם לזעיר ובטל בששים לעומת המשותף והמאחד.

Green Reg: Nicolas, The Boy Who Saved Thousands of Lives. Clin Orthop 435:8-10 2005