למעלה מ-60% מהנשים בשתי הקבוצות סבלו מסימפטומים של סינדרום טרום-וסתי (PMS), כגון חרדה, כאבי חזה, נדודי שינה, בחילות, והפרעות בעיכול, בעוד מספר קטן יותר של נבדקות סבלו מהפרעות פוביות, כאבי ראש, ומיגרנות. שלוש נשים בקבוצה הראשונה ושבע נשים בקבוצה השניה המשיכו בטיפול התרופתי בפרוגסטינים, ואילו נבדקת אחת מהקבוצה הראשונה ותשע נבדקות מהקבוצה השניה המשיכו ליטול fluoxetine.
בקבוצה הראשונה נעלמו סימפטומי ה-PMS כעבור שני טיפולי AP בקרב 9 נשים, כעבור שלושה טיפולים הם נעלמו בקרב 8 נשים נוספות, וכעבור ארבעה טיפולים הם נעלמו בנבדקת נוספת. ב-4 נשים מהקבוצה הראשונה ו-16 נשים מהקבוצה השניה הופיעו סימפטומי ה-PMS במהלך הווסת הבאה או המשיכו אפילו כעבור ארבעה טיפולים, ולכן הומשך בטיפול התרופתי.
בקבוצה הראשונה הופיע שטף-דם תת-עורי קטן בנבדקת אחת בעקבות ה-AP. בקבוצה הראשונה נמצאה ירידה סטטיסטית ורלוונטית בסימפטומי ה-PMS בעקבות הטיפול ב-AP (ערך P<0.001), בעוד הירידה נמצאה לא-רלוונטית בקבוצת הפלצבו (P>0.05). שיעור ההצלחה של הטיפול בסימפטומי PMS באמצעות AP עומד על ערך של 77.8% לעומת ערך של 5.9% בקבוצת הפלצבו.
ההשפעה החיובית של הטיפול בסימפטומי PMS באמצעות AP עשויה להיות משוייכת להשפעותיו על השחרור העצבי הסרטונרגי והאופיודרגי שמשפיעים על מגוון פונקציות פסיכו-סומטיות. החוקרים מסכמים כי התוצאה החיובית הראשונית על סימפטומי ה-PMS בשימוש בגישה ההוליסטית מעודדת, וכי יש להציע למטופלות את הדיקור כשיטת טיפול.
Arch Gynecol Obstet. 2002 Nov;267(1):23-6
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!