ממחקר חדש עולה שבדיקת Positron emission tomography (PET) יכולה להראות הבדלים בהשפעה שיש לטיפולים שונים לדכאון על המח.
החוקרים מצאו הבדלים בין החולים שהחלימו מהדכאון לאחר טיפול התנהגותי-קוגניטיבי לבין כאלו שטופלו באמצעות paroxetine.
“טיפול מסוים בדכאון אינו מתאים בהכרח לכל חולה” ציינו החוקרים והוסיפו שמבדיקות ה-PET עולה שיש כנראה מספר מסלולים שבהם ניתן “לתקן” דכאון.
במחקר השתתפו 17 חולים שסבלו מדכאון ולא טופלו לפני כן בתרופות נוגדות דכאון. 14 מתוכם עברו קורס שלם של טיפול התנהגותי-קוגניטיבי שכלל 15-20 פגישות אישיות. לקבוצה זו הושוותה קבוצת בקרה של 13 חולים שסבלו אף הם מדכאון וטופלו ע”י paroxetine.
הנבדקים עברו בדיקת PET מוחית לפני ואחרי הטיפולים שהראתה שהטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי משפיע על רבים מאותם אתרים במערכת הלימבית והקורטיקלית שמושפעים גם ע”י ה- paroxetine.
אך בעוד שלאחר הטיפול ב- paroxetine המטבוליזם ירד במערכת הלימבית ועלה באיזורים הקורטיקלים, הטיפול ההתנהגותי היה קשור דווקא בעלייה במטבוליזם בהיפוקמפוס וב- dorsal cingulate regions וירידה באיזורים קורטיקלים כמו האיזור הפרונטלי, הטמפורלי והפריאטלי.
על סמך ממצאים אלו ועוד, העריכו החוקרים שטיפול התנהגותי-קוגניטיבי מאפשר לחולים לדכא צורת מחשבה הנעה כל הזמן סביב גישות ומחשבות שליליות, דבר המתבטא בירידה בפעילות באיזורים קורטיקלים.
החוקרים סיכמו שהאתגר הגדול היה ונשאר להתאים את הטיפול האידאלי ל”צרכי המח” והוסיפו שיתכן ויום אחד בדיקת ה-PET תסייע לקבוע מראש מהו הטיפול האפקטיבי ביותר לדכאון בחולה מסוים וכן לנטר את התגובה שלו לטיפול.
Arch Gen Psychiatry. 2003;60:000-000
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!