מטרת מחקר זה, שנבנה כשאלון רטרוספקטיבי, היתה לזהות את השכיחות של פגיעות ראש וסימפטומים נלווים בספורטאים באוניברסיטה ולבחון את הידע על השלכות של פגיעות ראש ונטייות חברתיות של ספורטאים בנוכחותם הסימפטומים הללו.
במחקר השתתפו 461 ספורטאים, גברים ונשים, שהחלו משחק תחרותי באוניברסיטה באוהיו בין 95′-2001. התגובות לשאלון נותחו על מנת לקבוע את התדירות של זעזועי מוח וסימפטומים נלווים (סחרחורת, כאבי ראש, בחילות, הקאות) בנוסף לתגובות חברתיות בנוכחותם של מספר סימפטומים( משחק עם כאבי ראש, חוסר דיווח על הסימפטומים במהלך המשחק). תגובות כתובות לשאלון שנגעו לידע על הסימפטומים נותחו לתוכן נושאי ושומשו לזיהוי פגמים בסימנים וסימפטומים של זעזוע מוח.
קרוב ל-32% מהספורטאים סבלו ממכה בראש שגרמה לסחרחרורת, שלמעלה מרבע מהם מאשרים מספר סימפטומים סומאטיים שנלוו למכה, כמו ראיית כוכבים, בחילה או הקאה, או כאב ראש. כ-28% המשיכו לשחק למרות הסחרחרות וכ-30% למרות כאב הראש, ש-19% דיווחו על אבחון של זעזוע מוח.
ידע על השלכות של פגיעות ראש נמצא כלקוי, ש-56% מציינים שום ידע על השלכות אפשריות לאחר חבלה בראש. מספר גדול של ספורטאים יישחקו במשחק תחרותי אף שעברו אבחן שקבע זעזוע מוח, ורבים אחרים בעלי סיכוי גבוה לסבול מסימפטומים שמצביעים על חבלת ראש מתונה.
החשש המשמעותי הוא הנטייה של הספורטאים להמשיך ולשחק אף לאחר פגיעת ראש, עם סימפטומים, וחוסר הדיווח על הסימפטומים . הידע המועט על השלכות של חבלות ראש בקרב הספורטאים מעלה תהיות לגבי הכרתם של הספורטאים של סימפטומים בעייתים אפשריים ומראה על אזור חשוב בו כדאי להתערב בצורה חינוכית, מסכמים החוקרים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!