ממחקר חדש, שפורסם בגליון נובמבר של American Journal of Clinical Nutrition, עולה כי ירידה במשקל בעקבות פעילות גופנית, או הגבלה קלורית, משפרת Glucose Tolerance בגברים ונשים בריאים, ללא השמנת-יתר.
לדברי החוקרים, ירידה במשקל משפרת את הטולרנס לסוכר ופעילות אינסולין. עם זאת, הוצאת אנרגיה דרך פעילות גופנית עשויה לשפר עוד יותר על מאזן הסוכר, דרך מנגנונים שאינם קשורים בירידה במשקל. מטרת המחקר הנוכחי היתה לבחון את ההשערה לפיה ירידה במשקל בעקבות פעילות גופנית, מביאה לשיפור גדול יותר בטולרנס לסוכר ופעילות אינסולין, בהשוואה לירידה דומה במשקל בעקבות הגבלה קלורית.
במחקר השתתפו גברים ונשים סדנטרים, בגילאי 50-60 שנים, עם מדדי BMI של 23.5-29.9. המשתתפים חולקו באקראי ל-12 חודשי פעילות גופנית (n=18), הגבלה קלורית (n=18), או לקבוצת ביקורת ששמרה על אורח חיים בריא (n=10). מבחן OGTT (Oral Glucose Tolerance Test9 קבע את מדד הרגישות לאינסולין, והשטח מתחת לגרף לסוכר ואינסולין. ריכוזי Adiponectin ו-TNF-Alpha נמדדו בסרום בזמן צום, ובדיקת DEXA שימשה להערכת מסת השומן.
המשתתפים בקבוצת הפעילות הגופנית וההגבלה הקלורית זכו לירידה דומה באנרגיה, כפי שבאה לידי ביטוי במשקל הגוף ושינויים במסת השומן. מדד רגישות לאינסולין עלה, והשטח שמתחת לגרף עבור גלוקוז ואינסולין ירדו במשתתפים בקבוצת הפעילות הגופנית והגבלה קלורית (עם הבדלים לא-משמעותיים), אך נותרו ללא שינוי בקבוצת הביקורת. החוקרים זיהו עליה משמעותית שולית ברמות Adiponectin, וירידה ביחס בין TNF-Alpha ו-Adiponectin, במשתתפים בקבוצת הפעילות הגופנית והגבלה קלורית, אך לא בקבוצת הביקורת.
לסיכום, ירידה במשקל בעקבות פעילות גופנית או הגבלה קלורית הביא לשיפור בטולרנס לסוכר, ופעילות אינסולין בגברים ונשים בריאים, בגיל העמידה, ללא השמנת יתר. עם זאת, לא נראה שירידה במשקל בעקבות פעילות גופנית מלווה בשיפור גדול יותר מזו שנובעת מהגבלה קלורית בלבד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!