למרות ההתקדמות שחלה בעשור האחרון בתחום ההתערבויות החודרניות בעורקים הכליליים, עדיין אין הסכמה בנוגע לתפקיד ולעיתוי של פעולות אלו במטופלים עם תעוקה בלתי יציבה או אוטם בשריר הלב ללא שינויים במקטע ST.

רופאים מתמודדים לעיתים קרובות עם השאלה האם להפנות באופן שגרתי מטופלים עם תעוקה בלתי יציבה להתערבות חודרנית, או לחלופין, לטפל תרופתית באופן אגרסיבי ולהפנות רק את אלו עם איסכמיה תגובתית או שאינה מגיבה לטיפול תרופתי.

מחקר זה שם לו למטרה להעריך את ההשפעות המוקדמות והמאוחרות של טיפול חודרני שגרתי בהשוואה לטיפול חודרני סלקטיבי במטופלים עם תעוקה בלתי יציבה או אוטם בשריר הלב ללא שינויי ST.

שבעה מחקרים אקראיים ומבוקרים שכללו מעל 9,000 נבדקים נכללו בסקירה.  בסך הכל, נמצאה ירידה משמעותית בשיעור התמותה או האוטם משיעור של כ-14% בקבוצת הטיפול החודרני הסלקטיבי לכ-12% בקבוצת הטיפול החודרני השגרתי. מטופלים בסיכון גבוה הפיקו תועלת רבה יותר מהתערבות שגרתית בהשוואה למטופלים בסיכון נמוך.

במהלך האשפוז הראשוני,  גישה חודרנית שגרתית היתה כרוכה בשיעור גבוה משמעותית של תמותה מוקדמת או אוטם בשריר הלב. אך לאחר השחרור, הגישה החודרנית השגרתית נמצאה קשורה בירידה משמעותית בשיעור התמותה ומקרי האוטם. בתום תקופת המעקב, נמצאה ירידה של כשליש  בתעוקה החמורה ובשיעור האשפוזים החוזרים בקבוצת הטיפול החודרני השגרתי.

לסיכום, גישה חודרנית שגרתית נמצאה עדיפה על פני גישה סלקטיבית בהפחתת שיעור מקרי האוטם, תעוקה חמורה ואשפוזים חוזרים בתקופת מעקב ממוצעת של כשנה וחצי.

עם זאת, התערבות שגרתית נמצאה קשורה בסיכון מוגבר לתמותה מוקדמת. יש לבחון דרכים לצמצם את הסיכונים המוקדמים הכרוכים בגישה החודרנית ולהגביר את התועלת המאוחרת.

הערת המערכת: לפני מס’ חודשים הצגנו את נתוני ACSIS 2004 (סקר התקפי הלב בישראל) אשר פורסמו בכנס השנתי ה-52 של האיגוד הקרדיולוגי. לפי הדיווח, שיעור הפעולות החודרניות בישראל PCI – מכלל המקרים של אירוע לבבי חד עלה מ- 21% בשנת 1996 ל-62% בשנת 2004, כך שנראה שהמסקנות העולות מסקירה זו מיושמות בפרקטיקה בישראל.

למאמר

Routine vs Selective Invasive Strategies in Patients With Acute Coronary Syndromes, Shamir R. Mehta, MD, MSc; Christopher P. Cannon, MD, JAMA. 2005;293:2908-2917.,