הקדמה

פקקת של הורידים העמוקים ((Deep vein מופיעה בשכיחות גבוהה בחולים המאושפזים ביחידה לטיפול נמרץ .

החשש העיקרי הינו  תסחיף ריאתי קטלני אך בחולים אילו גם תסחיפים קטנים עלולים בעלי משמעות קלינית רבה.

גורמים רבים נמצאו קשורים לסיכון מוגבר לפקקת של הורידים העמוקים, ביניהם טראומה וניתוחים, אימוביליזציה, סרטן ותרופות שונות. 

הסיכון התרומבוטי תלוי  בגורמי  הסיכון הקשורים באופי החולים ואופי הטיפול.

ניתוחים ,גיל מבוגר, מצב לאחר ניתוחו גם טראומה קשה קשורים  בסיכון לפקקת ורידית עמוקה.

מניעה ראשונית ידועה  כיעילה בהפחתת הארעות פקקת ורידית עמוקה במטופלים המאושפזים בICU,  שימוש באמצעים תרופתיים כהפרין רגיל או הפרין במשקל מולקולרי נמוך או גרבי לחץ  משמשים כיום  כאמצעי  הבחירה ביחידות השונות.

אבחון של פקקת ורידית עמוקה ביחידה הינו בעייתי , היות וקשה להסתמך על אנמנזה ובדיקה גופנית. גם מדידת D-dimer  אינה אבחנתית ואינה יכולה לאשש או לשלול  בבטחה פקקת ורידית עמוקה  מאחר וריכוזי D-dimer עשויים להיות גבוהים במצבים לאחר ניתוח , סרטן, או זיהום חריף.

במחקר זה העלו החוקרים את הסברה כי השימוש הגובר בטרומבופרופילקסיס ביחידות לטיפול נמרץ בשנים האחרונות , יוריד שכיחות  פקקת ורידית עמוקה בחולים המאושפזים.

מטרת המחקר הייתה להוכיח  זאת  באמצעות אולטרסונוגרפיה דוחסת (Compression ultrasonography)  שהינה שיטת ההדמיה השוללת פקקת ורידית עמוקה פרוקסימלית. רגישות וסגוליות גבוהים מאוד.

שיטות:

המחקר נערך באופן פרוספקטיבי ביחידה בת 15 מיטות המאכלסת חולים לאחר ניתוח או חולים קשים מהאגף הפנימי .

נכללו חולים מעל גיל 18 שהיו צפויים להשאר מעל 3 ימים. חולים לאחר טראומה או ניתוח אורטופדי לא נכללו. כ

ל החולים עברו אולטרסונוגרפיה דוחסת דו צדדית עם קבלתם ליחידה (תוך 48 שעות) ולאחר מכן באופן קבוע פעמיים בשבוע.

בנוסף נעשתה בדיקה קלינית מכוונת לחיפוש אחר סימנים לפקקת ורידית עמוקה.

כחלק מהמחקר נעשה איסוף נתונים הקשור בגורמי סיכון למחלה.

כל החולים קבלו פרופילקסיס על ידי הפרין פעמיים ביום ובמידה והייתה התווית נגד גרבי לחץ.

תוצאות

261 חולים הוכנסו למחקר.מתוכם 232 הונשמו.

71 (27%)חולים נפטרו במהלך שהותם ביחידה .

פקקת ורידית עמוקה נמצאה ב2.7% של החולים כבר בקבלתם. בשלושה היה חשד קליני.25

 חולים נוספים (10%) פתחו DVT במהלך שהותם ביחידה.

רק בשלושה היה חשד קליני.

בשישה הפקקת הורידית עמוקה הייתה דו צדדית.

גורמים שנמצאו קשורים להופעת פקקת ורידית עמוקה היו היסטוריה של פקקת ורידית עמוקה, נטיה לקרישיות יתר, אי ספיקת כליות תלויה בדיאליזה.

שימוש בקטטר פמורלי, שימוש בווזופרסורים, ניתוח בהרדמה כללית ועירוי טסיות.

בשלושה חולים מתוך 32 זוהה תסחיף ריאתי.

מסקנות:

שיעור פקקת ורידית עמוקה בICU גבוה גם אם מקפידים על טרומבופרופילקסיס.

לא ניתן להסתמך על חשד קליני. שימוש בעירוי טסיות ווזופרסורים עלול להגביר שיעור הארעות פקקת בנוסף לגורמי הסיכון הידועים.

עדיין לא ניתן להמליץ על ביצוע גורף של אולטרסונוגרפיה דוחסת בחולים אילו מאחר ולא ברור אם קיימת השפעה על מהלך מחלתם ושהותם.