צריכה מתונה של אלכוהול נקשרה להשפעות חיוביות על המערכת הקרדיווסקולרית וכעת מעיד מחקר חדש כי היא עשויה למנוע הופעת הפרעות בתיפקוד הכליות.

אחד החוקרים, ד”ר Kurth, מסביר בראיון כי דיווחים קודמים העלו תוצאות סותרות בנוגע להשפעות האלכוהול על תיפקוד הכליות, אולם המחקר הנוכחי הינו הראשון הבוחן את הנושא באנשים הנראים בריאים והינו הראשון הבוחן את השפעת הרגלי השתיה על הופעתה של מחלת כליות.

במחקר השתתפו כ-11,000 גברים שהשתתפו במחקר ה-Physicians’ Health Study. בתחילתו, נמצאו כל הנבדקים חסרי מחלת כליות ונקבע שיעור צריכת האלכוהול בכל אחד מהם. לאחר 14 שנים, נאספו מן הנבדקים דגימות דם בכדי לבדוק את תיפקודי הכליות שלהם.

בעת בדיקת המעקב, נמצאה עליה ברמות הקראטינין בקרב 4.3% מהנבדקים, וב-11.8% מהם נמצאה ירידה בשיעור הסינון הגלומרולרי.

נבדקים שצרכו לפחות 7 משקאות אלכוהוליים בשבוע נמצאו בסבירות נמוכה בשיעור של 29% לפתח עליה ברמות הקראטינין, בהשוואה לנבדקים שצרכו עד משקה אלכוהולי 1 בשבוע (p = 0.01). לצריכת 2-6 משקאות אלכוהוליים בשבוע נמצאו השפעות מזעריות על הסיכון.

קשרים דומים נמצאו כאשר החוקרים בדקו את השפעת צריכת האלכוהול על שיעורי הסינון הגלומרולרי. יתר על כן, הקשרים נותרו חזקים אפילו לאחר התאמת הממצאים להימצאות יתר לחץ-דם וסוכרת בנבדקים ולרמות הכולסטרול בדמם של הנבדקים.

ד”ר Kurth מציין כי מספר הנבדקים לא הספיק בכדי להגיע למסקנות חד משמעיות בנוגע להשפעות צריכה כבדה של אלכוהול, שהוגדרה כצריכה של יותר מ-2 משקאות ביום. אולם, הוא מסביר כי בשל ההשפעות על יתר לחץ הדם, עלולה צריכה ברמה כזו להשפיע לרעה על תיפקודי הכליות.

ד”ר Kurth מוסיף כי מחקרים קודמים הראו כי השפעות האלכוהול עשויות להשתנות בהתאם לסוג המשקה הנצרך וכי בשל ליקויים באיכות המידע שנאסף לא ניתן היה לסווג את ההשפעות בהתאם לסוג המשקה במחקר זה.

לידיעה במדסקייפ

Arch Intern Med 2005;165:1048-1053.

<!–

–>