היפוספדיאס הוא מום מולד שכיח של מערכת המין הזכרית, הנובע ככל הנראה משיבוש בתהליכים אנדרוגניים בשליש הראשון להיריון. כימיקלים משבשי מערכת אנדוקרינית (EDCs), ובהם ביספנולים ופראבנים, נמצאים בשימוש נרחב וידועים ביכולתם לחצות את השליה ולהשפיע על איתות הורמונלי עוברי. המחקר נועד לבדוק אם חשיפה תוך־רחמית לכימיקלים אלו קשורה להיפוספדיאס ולמדדים אנטומיים המעידים על פעילות אנדרוגנית בעובר.

במאמר שפורסם בשנת 2026 ב-Journal of the Endocrine Society, מוצג מחקר פיילוט מקרה־ביקורת שכלל יילודים זכרים שנולדו בשני מרכזים רפואיים בניו־יורק, מהם שישה עם היפוספדיאס ושישה־עשר ללא מומים אורוגניטליים. דגימות מקוניום שנאספו ביממה הראשונה לחיים שימשו להערכת חשיפה תוך־רחמית מצטברת ל־BPA, BPS, BPF  ופראבנים, שכן מקוניום מתחיל להצטבר כבר בשליש הראשון ומשקף חשיפה לאורך חלון ההתפתחות הקריטי.

כל הכימיקלים שנבדקו זוהו בדגימות מקוניום הן בקבוצת המקרים והן בקבוצת הביקורת, דבר המעיד כי חשיפה תוך־רחמית לEDCs היא תופעה שכיחה. BPA נמצא בשכיחות גבוהה יותר ובריכוז ממוצע גבוה יותר בקרב יילודים עם היפוספדיאס, אם כי ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. עם זאת, נמצא קשר עקבי בין רמות גבוהות יותר של BPA לבין מרחק אנוגניטלי קצר יותר, וכן בין BPA ו־BPS  לבין אורך פין מתוח קצר יותר, מדדים אנטומיים הנחשבים סמנים עקיפים לפעילות אנדרוגנית מופחתת במהלך ההתפתחות העוברית. יילודים עם חשיפה ל־BPA ,אשר היה ניתן לגלותה בבדיקות, נטו גם להיוולד בשבוע היריון מעט מוקדם יותר.

בניתוחי רגישות, שבהם הוצאו מהמדגם יילודים שנחשפו להורמונים תרופתיים במהלך ההריון, הקשרים בין ביספנולים למדדי ההתפתחות האורוגניטלית התחזקו. לא נמצא קשר מובהק בין BPF או פראבנים לבין היפוספדיאס, אם כי methylparaben זוהה בכל דגימות המקוניום.

החוקרים מסכמים כי אפילו שמדובר במחקר פיילוט קטן, הממצאים מספקים עדות ראשונית לכך שחשיפה תוך־רחמית לביספנולים, כולל תחליפים נפוצים ל־BPA, יכולה להשפיע על ההתפתחות המינית הזכרית דרך מנגנונים של שיבוש אנדרוגני. הם מדגישים את הצורך במחקרים רחבי היקף נוספים לצורך אישוש הקשר והערכת ההשלכות ארוכות הטווח על בריאות הרבייה.

למאמר

ד”ר נורה גורכד שפסו, מומחית במיילדות, בגינקולוגיה ובאולטרסאונד, התמחות על בפריון ובהפריה חוץ גופית, רופאת אסתטיקה אינטימית תפקודית