על אף שפגים במשקל לידה נמוך והוריהם נמצאים בסיכון גבוה לתוצאות רפואיות לא רצויות, מעט מאוד מחקרים בדקו התערבויות מוקדמות עם הורים בפגיות במטרה למנוע התפתחות של מסלולי אינטראקציה שליליים בין התינוק וההורה ולהפחית את משך השהות בבית חולים. מטרת המחקר הייתה להעריך את יעילותה של תכנית התערבות חינוכית-התנהגותית (Creating Opportunities for Parent Empowerment) שעוצבה במטרה לחזק את האינטראקציות הורה-תינוק ולשפר את תוצאות בריאות הנפש של ההורה וכן את התוצאות ההתפתחותיות וההתנהגותיות של הילד.
המחקר, שהיה אקראי ומבוקר גייס 260 משפחות עם פגים בשנים 2001-2004 בשתי פגיות בצפון ארה”ב. ההורים מילאו שאלונים במהלך האשפוז, תוך 7 ימים לאחר שחרור התינוק ובגיל מתוקן של חודשיים. בנוסף, האינטראקציה הורה-תינוק נבדקה ע”י תצפית בפגיה.
כל המשתתפים קיבלו 4 מפגשי התערבות שכללו חומרים מוקלטים וכתובים. הורים בתכנית קיבלו מידע בנוגע למראה ומאפיינים התנהגותיים של פגים, וכיצד להיות להם הורים טובים יותר. ההתערבות בקבוצת הביקורת כללה מידע בנוגע לשירותי בית החולים ומדיניותו.
התוצאות העיקריות שנבדקו היו סטרס , דיכאון, חרדה ואמונות אצל ההורים; אינטראקציה הורה-תינוק במהלך השהות בטיפול נמרץ; משך השהות בטיפול נמרץ ומשך אשפוז כללי בבית החולים.
אמהות בתכנית דיווחו על סטרס נמוך יותר משמעותית בזמן השהות בטיפול נמרץ ועל פחות דיכאון וחרדה בגיל מתוקן של חודשיים, יחסית לאמהות בקבוצת הביקורת. החוקרים שעקבו אחר ההורים, דיווחו על אינטראקציה חיובית יותר של ההורים שהשתתפו בתכנית עם התינוקות. ההורים אף דיווחו על אמונה חזקה יותר בנוגע לתפקידם כהורים. תינוקות שהוריהם השתתפו בתכנית שהו בממוצע 3.8 ימים פחות בטיפול נמרץ (ממוצע: 31.86 לעומת 35.63 ימים) ו-3.9 ימים פחות במשך האשפוז הכולל (ממוצע: 35.29 לעומת 39.19 ימים) בהשוואה לתינוקות בקבוצת הביקורת.
לסיכום, תכנית התערבות חינוכית-התנהגותית להורים המתחילה בשלב מוקדם בזמן השהות בטיפול נמרץ עשויה לשפר את התוצאות הנפשיות של ההורים, לחזק את האינטראקציה בין ההורה והתינוק ולקצר משך אשפוז.
הערות עורך- אני סבור שכל המטפלים בפגים, ובכלל בחולים, הפנימו בשנים האחרונות את החשיבות של התמיכה הנפשית במשפחות. מן הרגע הראשון שילדם מתקבל לפגיה (ולעיתים עוד לפני כן). מלבד העזרה העצומה להורים, התמיכה הזו מתבטאת גם בשהייה קצרה יותר בפגייה ואמונה חזקה בתפקודם כהורים (על-פי המחקר הנוכחי). תמיכה זו אינה באה כבונוס אלא מהווה חלק מן הטיפול השיגרתי
PEDIATRICS 2006 ;118: e1414-e1427
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!