ד”ר יורם בלשר מפרסם היום מאמר בעתון “הארץ” שבו הוא תוקף את הממשלה על כך שאינה מאשרת את ההצעה לקביעת תקציב קבוע של עדכון הסל. הוא מציין שיש צורך כיום בכ-450 מיל’ ש”ח כדי שניתן יהיה להכניס את התרופות והטכנולוגיות החיוניות לסל, יותר מפי 2 מהסכום שתוקצב. כדי להמחיש את הצורך הגדול בהרחבת הסל, מביא ד”ר בלשר 3 דוגמאות: הרצפטין לאינדיקציה מורחבת של סרטן השד, הורמוני גדילה לילדים ותרופה לחולי תלסמיה. לטענת ד”ר בלשר- כסף לא חסר, יש מיליארי ש”ח עודפי תקציב “השוכבים” במרתפי האוצר, ולא צריכה להיות בעייה לנצלם לטובת מטרה חשובה כזו. הוא מסיים את המאמר בהבעת התנגדות להחלטת מני מזוז לדחות את מועד הכרזת החלטת הועדה לאחרי הבחירות ודוחה את טענתו שהחלטות הועדה עלולות להתקבל כתעמולת בחירות..

למאמר בהארץ

הערת המערכת: עקרונית אנחנו מצטרפים לקריאה לקביעת חוק שיסדיר את תקציב הרחבת הסל בהיקף של כ-2% (שזה בערך 400 מיל’ ש”ח)  מבלי שיהיה צורך כל שנה להתדיינות ושתדלנות עד הרגע האחרון של ישיבות הועדה.

באשר לדוגמאות שמביא ד”ר בלשר, יש לנו כמה השגות. הדוגמא של הרצפטין ש”נוגסת” 125 מיל’ ש”ח מהתקציב עבור טיפול מונע ב-585 נשים בעייתית לדעתנו: ראשית, זהו טיפול שטרם אושר כהתוויה רפואית במשרד הבריאות (ולמיטב ידיעתנו גם לא במערב), ושנית – כאשר על הפרק עומדת הרחבה של התווייה בסד”ג ענק שכזה – אין שום הצדקה לדעתנו שהמחיר הנוכחי של התרופה , שבחישוב שנתי מגיע ל-225 אלף ש”ח למטופלת, לא יעודכן ויופחת משמעותית במקביל. חברי הועדה אינם צריכים לקבל את המחיר שנקבע להרצפטין (להתווייה שונה וצרה יותר) כמחיר “קדוש”, וחברת רוש, היצרנית, ודאי מסוגלת לעמוד במחיר נוח יותר, אם וכאשר ההתוויה תאושר ותכלל בסל.

דווקא הדוגמא השלישית, זו שמתייחסת לחולי תלסמיה היא באמת דוגמא מצויינת שממחישה את חשיבות עדכון הסל. בעלות נוספת קטנה מאוד יחסית (כ-3 מיל’ ש”ח למיטב ידיעתנו) , ניתן לשפר את איכות חייהם של כ-200 חולים תלסמיה (רבים מהם ילדים) ולמנוע סיבוכים קשים של עודפי הברזל. ויש עוד דוגמאות רבות כאלה של טיפולים עם יעילות גבוהה מבחינת  עלות/תועלת והיקף תקציבי כולל הדרוש להכללה קטן יחסית,  בבקשות להרחבת הסל הנוכחי: טיפול בקוצב מוח VNS לחולי אפילפסיה שאינם מגיבים לטיפול תרופתי, טיפול בסרטן המעי הגס בחולים שהטיפול בהם בקו הראשון והשני נכשל (ארביטוקס), טיפול בילדים הסובלים מ-V.U.R , טיפול באמצעות תת לחץ או באוזון בכיבים סוכרתיים בכף הרגל , ועוד. דווקא הדוגמא הראשונה של ד”ר בלשר, ההרצפטין, היא אולי הדוגמא הלא נכונה להמחשת הבעייה…