על-פי תוצאותיו של מחקר אקראי שפורסמו לאחרונה, הוספת דיקור סיני כטיפול משלים לטיפול התרופתי באוסטיאוארטריטיס (OA) של הברך, מעלה את יעילות הטיפול.

החוקרים כותבים כי תפקיד הדיקור הסיני בטיפול ב-OA של הברך עדיין שנוי במחלוקת ומחקרים השוואתיים ספורים בלבד נערכו לבדיקת הטיפול באמצעות דיקור ובאמצעות תרופות לא סטרואידיות נוגדות דלקת (NSAIDs). הם מוסיפים כי סקירה מערכתית עכשווית מראה כי קיימות כמה עדויות לכך שהשפעת הטיפול בדיקור נגרמת כתוצאה מאפקט הפלצבו, ולכן דרושים מחקרים נוספים שיקבעו את תפקידו האמיתי של הדיקור בטיפול.

במחקר חד-סמיות זה שבוצע עם הערכה סמויה השתתפו 97 חולים לא מאושפזים שסבלו מ-OA בברך שהגיעו לקבלת טיפול ביחידה לטיפול בכאב. החולים חולקו באקראי לקבלת טיפול באמצעות דיקור ו-diclofenac או באמצעות דיקור פלצבו ו-diclofenac.

מדדי התוצאה העיקריים היו עוצמת הכאב שנמדדה באמצעות סקאלה ויזואלית אנלוגית (VAS), תוצאות בתת-סקאלות להערכת הכאב, הנוקשות והתיפקוד הפיזי באינדקס ה-OA של WOMEC, מינון ה-diclofenac שנצרך במהלך הטיפול, וכלי להערכת פרופילי איכות החיים של החולים הכרוניים (PQLC), שנבדקו לפני הטיפול ואחריו.

אנליזת כוונת הטיפול שבוצעה ב-88 החולים שהשלימו את המחקר נמצאה ירידה גדולה יותר בדורג אינדקס ה-WOMAC בקבוצה שקיבלה את ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת (ערך ההבדל הממוצע 23.9; ערך 95%CI, 15.0-32.8). הירידה הגדולה ביותר נצפתה בתת-הסקלאה של הפעילות התיפקודית.

ממצאים דומים נצפו בסקאלת ה-VAS להערכת כאב, עם שיעור ירידה של 26.6 (ערך 95%CI, 18.5-34.8). השינויים בתוצאות ה-PQLC מראים שהדיקור קשור לשינויים משמעותיים בקיבולת הפיזית  (P = .02) ובתיפקוד הפסיכולוגי (P = .046). שלושה חולים דיווחו על חבלות לאחר טיפולי הדיקור.

מגבלות המחקר כוללות תצפית על קבוצת המחקר במהלך תקופה בת 12 שבועות, שעלולה לא להספיק להערכת השפעות הטיפול, סמיות לא מלאה אפשרית בקרב החולים, והעדר שיטות שישמשו לבדוק את התנהגות המטפל.

החוקרים כותבים כי טיפול באמצעות דיקור סיני ו-diclofenac נמצא יעיל יותר מאשר מתן דיקור פלצבו ו-diclofenac במסגרת הטיפול הסימפטומטי ב-OA של הברך. הם מציינים כי על מחקרים עתידיים להרחיב את תקופת התצפית לאחר הטיפול בכדי להעריך את משך השיפור המושג וליצור פרוטוקולי טיפול.

BMJ. 2004;329:1216-1219

לידיעה במדסקייפ