חוקרים קנדיים פיתחו מערכת התרעה מוקדמת בילדים (PEWS) בת 11 נקודות לזיהוי ילדים מאושפזים המצויים בסיכון לדום לב פתאומי ולארועי “קוד כחול” נוספים.

במחקר רטרוספקטיבי שתוצאותיו דווחו לאחרונה, נתנה המערכת תוצאות גבוהות משמעותית למקרים מסוג “קוד כחול”. בהתבסס על מידע שנאסף במהלך 1-4 שעות לפני התרחשות הארוע, העניקו החוקרים תוצאות PEWS מקסימליות ממוצעות של 5.5-6.0 בילדים שעבור ארוע מסוג “קוד כחול”. תוצאת ה-PEWS המקסימלית היתה 2.9 בקבוצת הביקורת שכללה 71 ילדים שמצבם לא התדרדר.

אחת החוקרות מסבירה כי אין עניין להמתין עד להשגת תוצאה בדרוג 11, המטרה היא למצוא את התוצאה, כנראה באזור דרוג 4 או 5 שבה ניתן להתערב ולהזעיק את מומחי רפואת החירום.

הקבוצה המולטי-דיסציפלינת של החוקרים החלה בפרויקט בשל מידע שפורסם אודות סימנים להתדרדרות פיזיולוגית שזוהו ב-85% מהחולים המבוגרים ומצא כי ניתן היה למנוע 61% ממקרי דום הלב בחולים מאושפזים.

החוקרת מסבירה כי לא כל הילדים באנליזה הרטרוספקטיבית חוו דום לב. לדבריה, 85% מהם שרדו, לעומת 100% שנותרו בחיים בקבוצת הביקורת.

החוקרת מסבירה כי דרוג ה-PEWS נקבע בהתאם לתוצאות מדידות קריטיות כמו קצב לב, קצב נשימה, לחץ-דם, רוויה בחמצן, ותרפית הנוזלים בחולה. הערכה תקינה עבור גיל ומשקל הילד תתן דרוג של 0. נקודות ניתנות כאשר במדידות הקריטיות מתקבלות תוצאות גבוהות או נמוכות מהתקין.

היא מוסיפה כי כל אחת מן המדידות יכולה לגרום לטעות. ילד יכול להיות רגוע מאוד או לנשום במהרה, ונקודה אחת מוספת כאשר הילד מקבל תרפית נוזלים.

ה-PEWS יועמד למבחן במחקר פרוספקטיבי ב-600 ילדים. החוקרת מעריכה כי גיוס החולים יערך שנתיים או יותר מכך.

רופאה אחרת שיבחה את החוקרים על היקף הפרויקט והתמקדותו בנושא. לטענתה, הנושא חשוב, שכן דרושות לרופאים דרכים פשוטות יותר מי הם הילדים המצויים בסיכון במחלקה.

היא מוסיפה כי 600 חולים יהוו מאגר נתונים עצום כך שאם התוצאות יקבלו משמעות סטטיסטית יכול המדד להוות כלי שימושי.

לידיעה במדסקייפ