ממחקר חדש עולה שסימפטומים דיכאוניים בקרב אמהות משפיעים על היחס לטיפול באסתמה של הילד אך אינם משפיעים על המורבידיות של המחלה.

החוקרים בדקו את ההשפעה של הדיכאון באם על היחס של הילד לטיפול התרופתי, על ההשפעה שיש למחלת הילד על האם ועל גישת האם ודעותיה.

במחקר הפרוספקטיבי השתתפו 158 אמהות לילדים אסתמטים מקבוצות מיעוט.

החוקרים מצאו שלא היה הבדל מבחינת המורבידיות של המחלה בין ילדים לאמהות עם סימפטומים דיכאוניים לכאלו ללא הסימפטומים. עם זאת, אמהות הסובלות מסימפטומים דיכאוניים דיווחו על יותר בעיות באופן השימוש של ילדיהם במשאפים ועל יותר מקרים של אי נטילת הטיפול.

ממצא נוסף היה עלייה במתח הנפשי של האם ופגיעה של האסתמה בשגרת החיים בקרב הילדים שאמותיהם סבלו מסימפטומים דיכאוניים.

אמהות אלה דיווחו על יותר קשיים בהתמודדות עם המחלה ועם ארועים חריפים במסגרתה, על חוסר אמון בטיפול התרופתי ועל אי הבנה של פעולת התרופות ואופן השימוש בהן.

החוקרים הוסיפו שחומרת המחלה בתחילת המחקר ועוצמת הסימפטומים הדיכאוניים של האם נמצאו קשורים כל אחד בנפרד בהגעה ליחידה לטיפול נמרץ תוך 6 חודשים (מובהק סטטיסטית).

החוקרים הסיקו מהממצאים שיש להעריך את מצבה האמוציונלי של האם כחלק מהשיקולים הטיפוליים בילד הסובל מאסתמה.

Pediatrics 2004;113:229-237

לידיעה במדסקייפ