ממחקר חדש שפורסם ב-Journal of Clinical Lipidology עולה כי טיפול בניאצין מביא להפחתת רמות פוספור בדם גם בחולי סוכרת מסוג 2 ללא מחלת כליות כרונית מתקדמת
ברקע למחקר מסבירים חוקרים כי ידוע כי תרכובות ניאצין מפחיתות את ריכוז פוספור בדם בחולים עם מחלת כליות בשלב סופני.
במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להעריך את ההשפעה של טיפול ב-Niacin בשחרור-ממושך, במינון-קבוע, בשילוב עם Laropiprant, מעכב ספציפי של תופעת ההסמקה עקב ניאצין, בהשוואה לפלסבו, על ריכוז פוספור בדם (כפי שנבדק בתחילת המחקר ולאחר 0, 4, 8, 12, 24, 30 ו-36 שבועות) במהלך 36 שבועות.
כל המשתתפים אובחנו עם סוכרת מסוג 2 (446 בקבוצת ההתערבות ו-339 בקבוצת הפלסבו). שיעורי eGFR (Estimated Glomerular Filtration Rate) נעו בטווח 36-184 mL/min/1.73m2, כאשר ב-111 (14.1%) חולים הערכים עמדו על פחות מ-60. המשתתפים טופלו בכדור אחד ביום של שילוב Laropiprant ו-Niacin בשחרור ממושך (1 גרם Niacin ו-20 מ”ג Laropiprant) במהלך 4 השבועות הראשונית, ושני כדורים ביום פעם ביום, לאחר מכן, או בפלסבו תואם.
הטיפול בניאצין הביא לירידה של 0.36 מ”ג לד”ל בריכוז פוספור (p<0.001), בהשוואה לפלסבו, מערכים התחלתיים של 3.57 ו-3.56 מ”ג לד”ל בקבוצת ניאצין ופלסבו, בהתאמה. מניתוח לפי תתי-קבוצות עולה כי אין עדות למודפיקציה של ההשפעה על הפחתת רמות פוספור מערכים התחלתיים אלו: GFR של מתחת ל-60 (111 חולים, 14.1%) לעומת GFR של 60 ומעלה (674 חולים, 9%); ריכוז פוספור של 3.5 מ”ג לד”ל ומטה (392 חולים, 49.9%) לעומת ריכוז של מעל 3.5 מ”ג לד”ל (393 חולים, 50.1%); א טיפול קודם בסטטינים (618 חולים, 78.7%) לעומת העדר טיפול קודם בסטטינים (167 חולים, 21.3%).
החוקרים כותבים כי הממצאים מאשרים כי ההשפעה של ניאצין על רמות הפוספור בדם, לה עשויות להיות השלכות תרפואיטיות בטיפול בהיפרפוספטמיה ומניעה אפשרית של סיבוכים לבביים-כלייתיים בחולים עם מחלת כליות קיימת בטווח רחב של ערכי תפקוד כלייתי בחולים עם סוכרת מסוג 2 ללא מחלת כליות כרונית בדרגה 4 או 5 (ערכי GFR של 30 ומעלה).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!