בנשים עם היסטוריה של מחלת לב איסכמית או מחלה צרברווסקולארית תועד סיכון גבוה יותר בטווח הארוך לאבחנה של מחלת פרקינסון, כך עולה מנתונים חדשים מאנגליה שפורסמו בכתב העת Annals of Clinical and Translational Neurology.
מחקר העוקבה הפרוספקטיבי כלל 819,575 נשים ממאגר UK Million Women Study שהחלו מעקב משנת 2001. המשתתפות היו ללא מחלת פרקינסון בתחילת המחקר, כאשר ב-51,857 נשים דווח על היסטוריה של מחלת לב איסכמית וב-11,307 תועדה היסטוריה של מחלה צרברווסקולארית.
התוצא העיקרי היה אשפוז ראשון לבית חולים בשל מחלת פרקינסון או תמותה המיוחסת למחלת פרקינסון.
לאורך מעקב ממוצע של 18.2 שנים תועדו 10,364 מקרים של מחלת פרקינסון, כולל 130 מקרי תמותה.
בנשים עם היסטוריה של מחלת לב איסכמית תועד סיכון גבוה ב-45% למחלת פרקינסון (יחס סיכון של 1.45, רווח בר-סמך 95% של 1.34-1.54); הקשר נותר לאחר למעלה מעשר שנות מעקב (יחס סיכון של 1.39, רווח בר-סמך 95% של 1.28-1.50).
בנשים עם היסטוריה של מחלה צרברווסקולארית תועד סיכון מוגבר ב-51% למחלת פרקינסון (יחס סיכון של 1.51, רווח בר-סמך 95% של 1.32-1.73) הקשר נותר לאחר למעלה עשר שנות מעקב (יחס סיכון של 1.35, רווח בר-סמך 95% של 1.14-1.60).
לאחר תקנון למחלה וסקולארית עלה קשר גבולי בין טיפול קבוע באספירין ובין הסיכון למחלת פרקינסון (יחס סיכון מתוקן של 1.06, רווח בר-סמך 95% של 1.00-1.13) ולא זוהה כל קשר עם הטיפול באיבופרופן.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מספקים עדות פרוספקטיבית בקנה מידה גדול לעליה משמעותית בסיכון למחלת פרקינסון בנשים עם מחלת לב איסכמית ובנשים עם היסטוריה של מחלה צרברווסקולארית.
Ann Clin Transl Neuro, July 24, 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!