במאמר שפורסם בכתב העת Obesity Surgery מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי ניתוח שרוול קיבה בגישה לפרוסקופית בשילוב תיקון בקע סרעפתי לוותה בתוצאות ארוכות טווח משביעות רצון. מחלת ריפלוקס קיבתי-ושטי לאחר הניתוח לוותה בסיכון מוגבר משמעותית להישנות הבקע, ובקרב מטופלים שנזקקו לניתוח חוזר, ריפלוקס קיבתי-ושטי תסמיני היה סיבה שכיחה יותר להתערבות מאשר הישנות אנטומית של הבקע.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שכלל 108 חולים (גיל ממוצע של 50.1 שנים, 80.6% נשים) שעברו ניתוח שרוול קיבה לפרוסקופי עם תיקון בקע סרעפתי בארבעה מרכזים באיטליה בין 2014 ו-2015.
התוצא העיקרי היה הישנות בקע אנטומית, אשר הוגדרה כנדידה של השרוול הקיבתי ביותר מ-2 ס”מ דרך פתח הסרעפת בבדיקת אנדוסקופיה או הדמיה. תוצאים משניים כללו את מרווח הזמן עד להישענות בקע, מנבאי הישנות ושיעורי התערבות חוזרת וההתוויות לכך.
שיעורי הישנות בקע עמדו על 13% (14 חולים), עם חציון מרווח זמן עד להישנות של 80.5 חודשים. שיעורי הישרדות ללא הישנות עמדו על 98.1% לאחר חמש שנים ועל 68.9% לאחר עשר שנים, אם כי החוקרים מזהירים כי יש לנקוט משנה זהירות בפירוש הנתונים לאחר עשר שנים.
מבין 14 החולים עם הישנות בקע, חמישה נדרשות להתערבות ניתוחית חוזרת, כאשר 9 חולים טופלו שמרנית. בסך הכול, 11 חולים עברו ניתוח חוזר, כאשר שש פרוצדורות בוצעו בשל ריפלוקס קיבתי-ושטי עמיד וחמש בוצעה בשל הישנות בקע.
החוקרים קשר הדוק בין ריפלוקס קיבתי-ושטי לאחר-ניתוח והישנות בקע: מרבית החולים עם הישנות סבלו מתסמיני ריפלוקס (64.3%) ושיעורי ההישנות היו גבוהים יותר בחולים עם ריפלוקס קיבתי-ושטי לאחר-ניתוח בהשוואה לאלו ללא תסמינים אלו (26.5% לעומת 6.8%).
בניתוח מתוקן, הן בקעים גדולים והן ריפלוקס לאחר-ניתוח זוהו כמנבאים משמעותיים של הישנות בקע (יחס סיכויים מתוקן של 6.41, p=0.027 ויחס סיכויים מתוקן של 6.37, p=0.006, בהתאמה).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מציעים כי תסמיני ריפלוקס לאחר הניתוח עשויים לשמש סמן חשוב לכישלון קליני משמעותי, מעבר להישנות האנטומית של הבקע בלבד, אם כי כיוון הקשר בין התופעות עדיין אינו ברור.
Obesity Surg, July 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!