שיטות
- מחקר שלב 3, רב־מרכזי, מבוקר פלצבו, עיוור
- כלל חולים עם שבץ איסכמי לא קרדיו־אמבולי, בתוך 4.5 שעות מהופעת התסמינים
- לאחר קבלת תרומבוליזה תוך־ורידית, חולקו החולים באקראי לקבלת עירוי טירופיבן ל־24 שעות או פלצבו, בתוך 60 דקות מהתרומבוליזה
- תוצא עיקרי: שיעור חולים עם תפקוד מצוין (ציון 0–1 במדד mRS) לאחר 90 ימים
- תוצאי בטיחות: דימום תוך־גולגלתי סימפטומטי תוך 36 שעות ותמותה תוך 90 ימים
תוצאות
- 414 חולים קיבלו טירופיבן ו־418 פלצבו
- לאחר 90 ימים, שיעור התפקוד המצוין היה גבוה יותר בקבוצת הטירופיבן (65.9%) בהשוואה לפלצבו (54.9%)
- יחס הסיכון היה 1.20 (רווח ביטחון 95%: 1.07–1.34), מובהקות סטטיסטית (p=0.001)
- דימום תוך־גולגלתי סימפטומטי התרחש ב־1.7% בקבוצת הטירופיבן, לעומת 0% בפלצבו
- שיעור התמותה לאחר 90 ימים היה דומה בין הקבוצות (4.1% בטירופיבן לעומת 3.8% בפלצבו)
מסקנות
הוספת עירוי טירופיבן מוקדמת לאחר תרומבוליזה תוך־ורידית בשבץ איסכמי משפרת את הסיכוי לתפקוד נוירולוגי מצוין לאחר 90 ימים, במחיר של עלייה קטנה אך קיימת בסיכון לדימום תוך־גולגלתי סימפטומטי.
ד”ר דוד אוריון, מצנתר מוח, נוירולוג, מנהל מחלקת שבץ ומחלות נוירווסקולריות, המרכז הרפואי שיבא, תל־השומר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!