ממצאי מחקר אקראי חדש, שפורסמו בכתב העת Lancet, מעלים ספקות באשר להמלצות בקווים המנחים למתן עירוי סליין לחולים מסוימים עם מחלת כליות כרונית, במטרה למנוע נפרופתיה על-רקע חומר ניגוד במהלך פרוצדורות דוגמת טומוגרפיה ממוחשבת והתערבויות כליליות. 

מחקר AMACING (A Masstricht Contrast-Induced Nephropathy Guideline) כלל 680 מבוגרים עם קצב פינוי גלומרולארי בטווח 30-59 מ”ל/דקה, שביקרו במרכז רפואי בין יוני 2014 ועד יולי 2016 לצורך פרוצדורה אלקטיבית שדרשה מתן חומר ניגוד יודי, דוגמת CT, אנגיוגרפיה כלילית, PCI או אנגיופלסטיה.

גיל המשתתפים הממוצע עמד על 72 שנים, 62% היו גברים. בנוסף לירידה מתונה בתפקוד הכלייתי, גורמי סיכון אחרים לנזק כלייתי חד כללו מחלה קרדיווסקולארית (75% מהחולים), טיפול בנוגדי-דלקת שאינם סטרואידים (49%), טיפול במשתנים (46%), גיל מעל 75 שנים (44%), סוכרת (32%) ואנמיה (25%).

החוקרים בחנו את ריכוז קריאטינין מיד לפני ו-2-6 ימים ו-26-35 ימים לאחר חשיפה לחומר ניגוד. בחולים בכל קבוצה תועד ריכוז קריאטינין התחלתי ממוצע של 119 מיקרומול/ליטר.

נפרופתיה על-רקע חומר ניגוד הוגדרה בנוכחות עליה בריכוז קריאטינין של מעל 25% או 44 מיקרומול/ליטר בתוך 2-6 ימים לאחר חשיפה לחומר ניגוד. שכיחות נפרופתיה על-רקע חומר ניגוד עמדה על 2.7% מהחולים לאחר הידרציה פרופילקטית לעומת 2.6% באלו שלא טופלו בנוזלים.

מבין החולים לאחר טיפול תוך-כלי להרחבת נפח, 4% פיתחו אי-ספיקת לב תסמינית, 0.3% פיתחו היפונתרמיה ו-1.2% פיתחו הפרעת קצב לב, אך סיבוכים אלו לא תועדו בחולים האחרים. כמחצית מהחולים שטופלו מניעתית בנוזלים (54%), נדרשו לאשפוז בבית החולים למשך לילה אחד עד מעל שני לילות בבית החולים, כאשר 23% מהחולים בלבד שלא טופלו בנוזלים אושפזו.

לא תועדו מקרי תמותה או צורך בטיפולי דיאליזה בתוך 35 ימים מחשיפה לחומר ניגוד.

כל הפרוצדורות התבססו על נפח מינימאלי, באוסמולריות נמוכה, של חומר ניגוד לא-יוני, דבר העשוי להסביר את השיעור הנמוך של נפרופתיה על-רקע חומר ניגוד במחקר זה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי השימוש בחומר ניגוד יודי אפשרי בפרוצדורות שונות, גם בקרב חולים בסיכון גבוה.

Lancet 2017

לידיעה במדסקייפ