ממחקר חדש שפורסם במהדורת ינואר של Stroke עולה כי חולים המטופלים ב- rFVIIa במינון גבוה (Recombinant Activated Factor VII) עקב דימום תוך-מוחי ספונטאני ניצבים בפני סיכון מעט מוגבר לאירועים קרדיווסקולאריים מינוריים.
החוקרים סקרו את הנתונים אודות 841 חולים שלקחו חלק במחקר FAST להערכת rFVIIa, במטרה לבחון את הקשר בין הטיפול ובין הסיכון לתרומבואמבוליזם.
תרומבואמבוליזם עורקי תועד במעט למעלה מרבע מהמטופלים (26.7%), כולל 25% מהחולים בקבוצת פלסבו, 22% מהחולים שטופלו ב- rFVIIa במינון 20 מיקרוגרם לק”ג ו-32% מהחולים שטופלו במינון 80 מיקרוגרם לק”ג.
למרות שלא תועדו הבדלים בשיעור האירועים הורידיים בין הקבוצות, שיעור אירועי תרומבואמבוליזם עורקי היה גבוה יותר משמעותית בקבוצת המטופלים ב- rFVIIa במינון 80 מיקרוגרם לק”ג (28%), בהשוואה לקבוצת הפלסבו (18%), או קבוצת המטופלים ב- rFVIIa במינון 20 מיקרוגרם לק”ג (17%).
שכיחות אוטם לבבי (עם ובלי עליות מקטע ST) הייתה גבוהה יותר משמעותית עם טיפול ב- rFVIIa במינון גבוה (12.1%), בהשוואה לפלסבו (6.4%) או טיפול ב- rFVIIa במינון נמוך (7.6%).
בנוסף, שיעורי התמותה 90 ימים לאחר אוטם לבבי היו גבוהים יותר בקבוצת המטופלים ב- rFVIIa, בהשוואה למטופלי פלסבו.
שכיחות אירועים מוחיים איסכמיים, פקקת ורידים עמוקים ותסחיף ריאתי, לא הייתה שונה בין קבוצות המחקר.
פרט לטיפול ב- rFVIIa במינון גבוה, גורמים אחרים שהביאו לעליה בסיכון לתרומבואמבוליזם עוקרים כללו סימני איסכמיה בתחילת המחקר, גיל מתקדם וטיפול קודם בתרופות המעכבות אגרגציית טסיות.
אירועי תרומבואמבוליזם עורקי, בעיקר אירועים לבביים, היו נפוצים מאוד. נראה כי השיעור גבוה במיוחד במחקר זה, מאחר שבניגוד למחקרים קודמים, בכל המקרים נערכו פענוחים של בדיקות אק”ג ובדיקות להערכת טרופונין. קרוב למחצית מהאירועים כללו דלף טרופונין, ללא שינויים באק”ג או סימנים קליניים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי במחקרים עתידיים להערכת התועלת במתן rFVIIa, יש להתייחס לסיכון המוגבר מעט לתרומבואמבוליזם עורקי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!