ממחקר חדש, שהוצג בכנס של American Stroke Association International Stroke Conference, עולה כי הורדה אגרסיבית של רמות הסוכר בדם בעקבוץ שבץ אקוטי, אינה משפרת את תוצאות הטיפול בחולים.
מדובר במחקר הראשון שהשווה בין שינוי אינטנסיבי ברמות הסוכר בעקבות שבץ אקוטי, ובין הטיפול המקובל במצבים אלו.
המחקר לא מצא עדויות התומכות בטיפול מהיר ברמות סוכר גבוהות לאחר שבץ. יתרה מזאת, מתן GKI (Glucose/Potassium/Insulin) דרך הוריד השפיע באופן משמעותי על הורדת לחץ הדם שעשוי לפגוע בחולה. בשורה התחתונה, במרבית החולים אין צורך בטיפול אינטנסיבי להורדת רמות הסוכר בדם. בחולים לאחר שבץ, עם רמות סוכר גבוהות באופן קיצוני, הטיפול עשוי לשפר את התוצאות. אולם, במצבים אחרים, לחלוטין אין יתרון בטיפול להורדת רמות הסוכר.
לדברי החוקרים, מחקרים שונים קשרו בין היפרגליקמיה מיד לאחר שבץ אקוטי ועליה בשיעורי התמותה. יתרה מזאת, מצטברות עוד ועוד עדויות לפיהן טיפול אינטנסיבי ברמות סוכר מוגברות לאחר אוטם לבבי, עשויות לשפר את תוצאות הטיפול בחולים. מטרת המחקר הנוכחי היתה לבדוק באם תצפיות אלו נכונות לחולי שבץ, ובאם יש לתקן במהירות אירועי היפרגליקמיה לאחר שבץ.
במחקר נכללו 933 חולים לאחר שבץ מ-21 מרכזים בבריטניה. חולים עם היפרגליקמיה קלה עד מתונה, שלא נזקקו לאיזון ע”י אינסולין, נכללו במחקר. רמות הסוכר של החולים בעת הקבלה נעו בין 6 ו-17 מילימול לליטר, והם חולקו באקראי לטיפול בסיליין או GKI שניתן באופן רציף דרך הוריד, במשך 24 שעות.
רמות הסוכר אליהן כיוונו הרופאים היו בטווח שבין 4 ו-7 מילימול לליטר, המצויים בטווח הנורמלי. רמות הסוכר בפלזמה בזמן החלוקה היו 8.38 מילימול לליטר בקרב מטופלי GKI ו-8.17 מילימול לליטר בקבוצת הביקורת.
החולים טופלו במשך 24 שעות והיו במעקב במשך עד 90 ימים. המדד העיקרי של המחקר היו שיעורי התמותה מכלל הסיבות לאחר 90 ימים, כאשר המדד המשני היו מניעת מקרה תמותה או מוגבלות קשה לאחר 90 ימים.
החוקרים לא מצאו הבדלים משמעותיים במדד הראשוני בין שתי הקבוצות. שיעורי התמותה בקרב מטופלי GKI עמדו על 30%, לעומת 27% תמותה במטופלי סיליין. החוקרים הוסיפו כי לא היו הבדלים משמעותיים במדדים המשניים של מוגבלות קשה לאחר 90 ימי מעקב, בין שתי הקבוצות.
החוקרים מצאו כי בעוד שטיפול GKI היה יעיל בהורדת רמות הסוכר, ההשפעה היתה מתונה בלבד ורמות הסוכר ירדו באופן ספונטני עם הידרציה ע”י סיליין בלבד. בכדי לקבוע באם ההשפעה המתונה הזו של GKI אחראית להעדר היתרון ובאם טיפול אגרסיבי יותר עשוי לסייע לשפר את התוצאות, החוקרים בדקו בשנית את הממצאים. עם זאת, התברר כי זה לא המצב, ולמעשה, החוקרים מצאו כי בחולים שנפטרו נרשמה דווקא הירידה הגדולה ביותר ברמות הסוכר.
בעוד של-GKI היתה השפעה מתונה על רמות הסוכר, היתה לו השפעה משמעותית הן על לחץ הדם הדיאסטולי והן על לחץ הדם הסיסטולי, עם ירידה ממוצעת של 9 מ”מ כספית במהלך 24 שעות טיפול.
מדובר בירידה גדולה מאוד בלחץ הדם, וייתכן שהשפיעה על תוצאות הטיפול, אך בשלב זה דבר זה עדיין אינו ברור.
כמו כן, החוקרים מוסיפים כי ההשפעה על לחץ הדם לא היתה צפויה, ועשויה להסביר את היתרון שבהורדת לחץ הדם בחולים לאחר אוטם לבבי. נראה סביר להאמין כי עירוי GKI מיד לאחר אוטם לבבי, מביא לירידה בלחץ הדם, ומכאן היתרון שבטיפול זה. לכן, ייתכן שבמחקר זה מצאו החוקרים, שלא במתכוון, את הסיבה ליעילות הטיפול בחולים לאחר אוטם לבבי.
לאור ממצאים אלו, החוקרים ממליצים שמחקרים עתידיים בנושא הורדת רמות הסוכר, יקחו בחשבון את השפעת הורדת לחץ הדם.
International Stroke Conference 2007: Abstract LB2
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!