משנות הארבעים של המאה הקודמת, בהן גילו לראשונה את הטיפול הכימותרפי, ועד היום, פותחו מאות תרופות המכוונות כנגד תאים מתרבים, במטרה לפגוע באוכלוסית תאי הגידול המתרבים. מרבית תופעות הלוואי של הטיפולים הכימותרפים נובעים מהפגיעה בפרוליפרציה של תאים נורמלים, וכוללים דיכוי חיסוני, נשירת שיער ותסמיני קשים במערכת העיכול, תופעות המגבילות את מינון ומשך הטיפול.
טיפולים חדשים יותר, המכוונים כנגד רצפטורים על פני שטח התאים וגורמי גדילה, זכו להצלחות מסוימות עם גידולים ספציפיים. עם זאת, גם תרופות מכוונות, דוגמאת Gleevec (Imatinib Mesylate), לא הביא בתחילה לשיעורי הצלחה רבים בגידולי GIST. למרות שההשפעה הראשונית על גודל הגידול עשויה להית מאוד מהירה ודרמטית, לעיתים נדירות היא נשמרת לאורך זמן.
האניגמה לפיה טיפול המכווץ ביעילות גידול מסיים, אינו יכול להביא לחיסול מלא של המחלה, עדיין לא נפתרה עד היום. ההתנהגות הקלינית של הגידולים, ביחד עם תצפיות שהראו כי גידולים מורכבים ממבנים דמויי-איברים, עם מבנה אבנורמלי של האיבר, הובילו לקונספט של תאי גזע סרטניים. עיקרון זו תואר עבור לוקמיה ו-Multiple Myeloma, בהן מקור התאים נקבע כתאי גזע המטופויאטים, ועבור Teratocarcinoma, בו מדובר בהפרעה באמבריוגנזה. בנוסף, מחקרים בגוף החי מצאו כי רק מיעוט התאים בגידול יכולים ליצור גידולים משניים, ולכן ממלאים אחר ההגדרה של תאי גזע סרטניים.
הטיפולים הכימותרפיים הנוכחיים מכוונים כנגד תאים המתרבים במהירות, אף לעיתים קרובות אינם פוגעים בתאי הגזע השקטים, המתחלקים לאט. תאים אלו יכולים להתחלק בהמשך ולבסס שוב את הגידול לאחר הפסקת הטיפול.
חייבים לזהות את התאים הללו, לפתח מרקרים חדשים וטיפולים מכוונים, בכדי להתמודד היטב עם סרטן. זהות התאים נותרה מעורפלת עד לאחרונה. תאים נדירים אלו שותפים מספר קווי דמיון עם תאי גזע פריפריים, דוגמאת קצב גדילה איטי, תנגודת יחסית לאפופטוזיס ויכולת להתחלק לתאי בת, עם דרגות שונות, דבר שהוביל לאפשרות שתאי גזע פריפריים עלולים להתפתח לסרטן, אולם, מחקרים שנערכו לאחרונה בבע”ח וכן עדויות תומכות ממושתלי מח עצם ומושתלי איברים באדם, עולה כי מקור תאי הגזע של הסרטן עשוי להיות מקור אחר לתאי גזע, ואכן, לתאי גזע סרטניים ו-BMDC (Bone Marrow Derived Cells) קווי דמיון פנוטיפיים, כולל ביטוי CD44 על פני השטח (למרות שעשוי להופיע על רקמות אחרות), ABC Transporter Bcrp1/ABCG2. BMDC ותאי גזע סרטניים משתמשים גם באותם מסלולי סיגנלים לכימוטקסיס וגרורות, דבר ההופך את הקשר לסביר עוד יותר.
מצבי סרטן רבים באדם, קשורים במצבי דלקת כרונית, נזק מתמשך, וניסיון חוזר ובלתי-יעיל לתיקון. למרות השונות באטיולוגיה של הדלקת והאיברים המעורבים, לסרטנים קו משותף כישלון תאי גזע פריפריים, עם עדות לשינויים אטרופיים ברקמה ואובדן תאים מיוחדים.
החוקרים מאמינים כי איבוד זה, או נזק לתאי גזע פריפריים, הם שמאפשרים ל-BMDC לחדור אל בין תאי הגזע, ולתפוס את תפקיד תאי הגזע. עדויות התומכות בהשערה זו כוללות את יכולת BMDC להתמיין במגוון מסלולים ולרכוש מאפיינים של מזודרם, נוירואקטודרם ואנדורדרם, בתלות במיקום. מרבית BMDC חודרים ומתמיינים כתאים ממוינים סופית. אולם, נזק ודלקת מאפשרים ותומכים בחדירת BMDC לאזורים העניים בתאי גזע בעצם, במקביל למצב של השתלת BMDC במהלך השתלת מח עצם. לאחר שמגיעים למקומם, הסביבה האבנורמלית של רקמה פגועה ומודלקת, מגע לא-תקין בין תאים, וגירוי מתמשך להתרבות, צפויים להוביל לטרנספורמציה של BMDC, שהוכח בתנאי מעבדה כמוטגני מטבעו.
באמצעות מודל סרטן קיבה המתפתח על רקע Helicobacter Pylori, הדגימו החוקרים את חדירת התאים לנישה של תאי הגזע, עם התפשטות קלונאלית והתקדמות דרך מטפלזיה ודיספלאזיה לסרטן. תאי גזע מזנכימלים נוספים, שמקורם במח העצם, נודדים לגידול וכוללים תאים של הסטרומה אחראיים לייצור כימוקינים, ציטוקינים וגורמי גדילה, החיוניים לוסקולריזציה וגדילת הגידול.
ל-BMDC, ובעיקר לתאי גזע מזנכימלים, יכולת התמזגות (Fusion), שייתכן וקשור במנגנון רכישת פנוטיפ של תאים פריפריים. סביר להניח כי השפעות ההתמזגות של תאי גזע פלוריפוטנטים, עם תא פריפרי, יובילו לתוצאות שונות, בתלות בדרגת הנזק הגנטי עימה מתחיל כל תא, כאשר חלק מהמיזוגים עשויים להיות מגנים, בעוד שאחרים צפויים להאיץ את תהליך הטרנספורמציה.
זיהוי BMDC כתאי הגזע של סרטן הקיבה, פותח את הדלת למחקרים נוספים של התופעה הזו בגידולים אחרים. מחקרים בנושא עשויים לסייע לכוון טיפולים כנגד מאפיינים ייחודיים אלו. טיפולים המכוונים להרג תא או התמיינות כפויה במסלולים אלו, יוכלו לצמצם את תופעות הלוואי, ולהגביר את פוטנציאל הרג התאים, עם הפוטנציאל לריפוי המחלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!