בקרב חולים השורדים דום לב מחוץ לבית החולים, אלה עם מחלת לב איסכמית (IHD) נהנים בסופו של דבר מתועלת גבוהה יותר בטיפול אגרסיבי בהשוואה לאלה ללא IHD.
לדברי החוקרים, חולים שעברו פרפור חדרים לאחר דום לב שהתרחש מחוץ לכותלי בית החולים ונגרם ע”י IHD, שיעורי הישרדות לטווח ארוך גבוהים יותר נצפו בחולים שטופלו ע”י ICD (implantable cardioverter-defibrillator) וסטטינים בהשוואה לחולים שדום הלב שלהם היה ממקור לא איסכמי.
החוקרים הגיעו למסקנה זאת לאחר בדיקת נתונים של 208 חולים ששרדו פרפור חדרים ודום לב וטופלו ע”י שירותי רפואה דחופה.
סה”כ 87 חולים (41.8%) שוחררו מבית החולים עם החלמה נוירולוגית. בקבוצה זאת, 66 סבלו מ- IHD ו-21 לא.
הישרדות לחמש שנים הייתה 79% בקבוצת ה- IHD לעומת 100% בקבוצה ללא IHD. לאחר תיקון, IHD לא נמצא כגורם מנבא להישרדות, ושתי קבוצות החולים הראו הישרדות דומה לטווח הקצר והארוך. יתרה מזאת, הישרדות ארוכת טווח בחולים עם IHD הושפעה בעיקר ע”י מחלות נוספות מהן סבלו החולים.
אף על פי כן, בחולים עם IHD שקיבלו cardioverter-defibrillator, הייתה ירידה משמעותית בתמותה בטווח הארוך (hazard ratio =0.32). הדבר היה נכון גם עבור טיפול בסטטינים (hazard ratio=0.68).
החוקרים מודים כי יש למחקר מגבלות, אולם לטענתם, הממצאים מספקים מידע חשוב לגבי האטיולוגיה של דום לב מסוג זה ולגבי ההשפעה של IHD על הישרדות לטווח הארוך.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!