ממחקר ספרדי, רב-מרכזי, עולה כי חולים רבים, בסיכון גבוה, עם Non-ST Segment Elevation Acute Coronary Syndrome (NSTEACS), אינם מקבלים טיפולים המוגדרים כהנחיות Class I.
המחקר כלל 1877 חולים עם NSTEACS, שאושפזו ב-120 בתי חולים בספרד, במהלך התקופה שבין אפריל ומאי 2002. ההמלצות המוגדרות כ-Class I לטיפול ב-NSTEACS, כוללות טיפול באספירין, Clopidogrel, חסמי ביתא, מעכבי ACE, סטטינים ורה-וסקולריזציה.
החולים במחקר DESCRATES, סווגו כבעלי סיכון גבוה במידה ונרשמה ירידה במקטע ST ועליה ברמות טרופונין. לעיתים קרובות הם לא עברו את הבדיקות וההתערבויות המומלצות, ולא קיבלו את הטיפול המומלץ במקרים של NSTEACS.
49.9% מהחולים בסיכון גבוה עברו אנגיוגרפיה, בהשוואה ל-39.5% מהחולים בסיכון נמוך. רה-וסקולריזציה מילעורית נערכה ב-23.2% מהחולים בסיכון גבוה, לעומת 18.8% מהחולים בסיכון נמוך.
24.9% מהחולים בסיכון גבוה טופלו במעכבי Glycoprotein IIb/IIIa, בהשוואה ל-7.4% מהחולים בסיכון נמוך.
שיעורי התמותה בבית החולים עמדו על 7.5% בקבוצת החולים בסיכון גבוה, לעומת 1.1% בקבוצת החולים בסיכון נמוך. שיעורי התמותה לאחר חצי שנה עמדו על 17% ו-4.6%, בהתאמה.
OR של שיעורי התמותה לאחר 6 חודשים בחולים עם מדד טיפול של פחות מ-2 נקודות (נטילת פחות משני טיפולים מומלצים המוגדרים כהנחיות Class I), בהשוואה לאלו עם מדד טיפול של 4, או יותר, עמד על 2.87.
לסיכום, אין ספק כי יש לשפר את הערכת הסיכונים המוקדמת בחולי NSTEACS, ולתת טיפול אינטנסיבי שיצמצם את שיעור הסיבוכים בבית החולים וישפר את סיכויי ההישרדות. הצורך בהגברת הטיפול במעכבי Glycoprotein IIb/IIIa, חשוב מאוד מבחינה פרקטית, מאחר שרק 25% מהחולים קיבלו טיפול נוגד-קרישה אינטנסיבי.
הערת המערכת:
ניתן להעיר, ולא בלי סיפוק מה שע”פ ה-ACCIS האחרון בישראל, משנת 2004 , כפי שניתן להיוכח מההרצאות והמצגות באתר האיגוד הקרדיולוגי , המצב טוב יותר…
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!