מסקירה חדשה, שפורסמה במהדורת ספטמבר של Lancet, עולה כי רוב החולים עם הפרעות חרדה לא מקבלים טיפול מוכח המבוסס על עדות, שנבדקה במחקרים.
על מנת להבין טוב יותר את הדיאגנוזה, האפידומיולוגיה, הפתוגנזה והטיפול בהפרעת חרדה, החוקרים חיפשו מאמרים רלוונטים ב-MEDLINE, ב- PSYCHINFO ובבסיסי נתונים אחרים. למרות שמאמרים שפורסמו בשנת 1980 גם נכללו בסקירה, המיקוד היה על מחקרים, שיצאו בעשור האחרון.
עד ל-5% מהאנשים יחוו הפרעת חרדה בנקודה מסוימת בחיים שלהם. ההפרעה יכולה לגרום להגבלות תפקודיות חמורות ולהשפיע לרעה על איכות החיים, בעיקר כשמופיע פחד ממקומות פתוחים.
להפרעת חרדה יש השפעה משמעותית מנקודת מבט חברתית, היא מעלה מאוד שימוש בשירותי בריאות והיעדרויות ממקום העבודה ומורידה את היצרניות בעבודה.
למרות שמחלות מסוימות, כגון אסתמה ומגוון גורמים הקשורים לסגנון החיים, כגון עישון, קשורים להפרעת חרדה, הפתוגנזה של המחלה עדיין לא ידועה ברובה. גורמים גנטיים וחוויות מוקדם בחיים יכולים גם לשחק תפקיד בפתוגנזה של המחלה.
מגוון חומרים פרמקולוגיים, בעיקר SSRI, וטיפול התנהגותי קוגניטיבי הוכחו כטיפולים יעילים בהפרעה זו, אך רק 19 עד 40% מהחולים מקבלים טיפול המבוסס על עדות מחקרית.
החוקרים מדגישים כי הסיגול וההפצה של טיפולים אלה בקו הקדמי של הטיפול הרפואי צריכים להיות מטרות דחופות עבור קהילת הבריאות הציבורית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!