ממחקר חדש עולה כי שימוש בטבק מעלה משמעותית את הסיכון לאוטם שריר הלב לא-פטאלי, בלא תלות בסוגים השונים ברחבי העולם ובאם החשיפה היא ישירה או פסיבית. הממצאים מחדדים ומוסיפים פרספקטיבה גלובלאלית לעדויות האפידמיולוגיות המסיביות לפיהן עישון ושימושים אחרים בטבק גורמים למחלות לבביות.
מניתוח התוצאות עולה כי עישון סיגריות בהווה כמעט משלש את הסיכון ל-MI בהשוואה לאלו שלא עישנו מעולם, ולא ניתן לצמצם את הסיכון ע”י מעבר לצורות שימוש אחרות של טבק. המחקר בחן את השפעות צורות שימוש שונות של טבק, כולל כאלו האופייניות רק לאזורים גיאוגרפיים ספציפיים, דוגמאת דרום ומרכז אסיה.
לדברי החוקרים, מהממצאים עולה כי כל אחת מצורות הטבק הינה מזיקה. תצפיות אחרות הראויות לציון כוללות קשר מנה-תגובה משמעותי בין מספר הסיגריות שמעשנים הנבדקים ביום ובין הסיכון ל-MI, גם כאשר מדובר במספרים נמוכים.
בהתייחסות למחקר נכתב כי הוא מייצג עבודה מוקדמת מאוד, אך מוסיף הרבה מאוד, כולל פרספקטיבה גלובאלית, לא רק מבחינה גיאוגרפית, אלא גם מבחינת דרכי החשיפה השונות לטבק. הנתונים באשר לסיכון בלעיסת טבק ועישון פסיבי הינם חשובים מאוד, וכן מוסיפים למידע הקיים באשר למרווח הזמן בין הפסקת עישון ועד קצירת הרווחים. אפילו מרבית הקרדיולוגים אינם מעריכים שההשפעות הקרדיווסקולריות מהירות יחסית בהשוואה למספר השנים הרב הנדרש לזיהוי שיפור בסיכון לסרטן ריאות.
החוקרים התמקדו בתצפיות הרווחים הדרמטיים כתוצאה מהפסקת עישון, אפילו במעשנים כבדים, הסיכון יורד כמעט ב-50%. המסר העיקרי שמעבירים החוקרים למטופליהם הוא כי לעולם לא מאוחר מדי להפסיק לעשן, והתוצאות מופיעות תוך זמן די קצר.
החוקרים בחנו את דרכי השימוש השונות בטבק בקרב 12,133 חולים שפיתחו MI ראשון ו-14,435 ביקורות תואמים מבחינת גיל ומין שגוייסו מ-52 מדינות, כמעט מכל היבשות.
מהתוצאות עולה כי הסיכון ל-MI לא-פטאלי בקרב מעשנים בהווה עמד על OR=2.95 בהשוואה לאלו שלא עישנו מעולם (P<0.0001). הסיכון היה גבוה יותר במעשנים צעירים לעומת מבוגרים, ונמוך יותר בנשים בהשוואה לגברים.
מדד הסיכון עמד על 1.85 בקרב מעשנים בעבר, בתוך 3 שנים מהפסקת עישון, ונותר על 1.22 אפילו באלו שלא נגעו בסיגריות במשך 20 שנה.
הסיכון ל-MI עלה מ-1.63 בקרב אלו המעשנים 1-9 סיגריות ביום, ל-4.59 באלו שעישנו יותר מ-20 סיגריות ביום (P<0.0001). כל סיגריה נוספת ביום עמדה בקורולציה עם קפיצה של 5.6% בסיכון.
פחות ממחצית מהביקורות דיווחו על העדר כל חשיפה לעישון פסיבי. באלו שנחשפו לעישון פסיבי במשך 1-7 שעות בשבוע בלבד עמד הסיכון ל-MI על 1.24 בהשוואה לאלו שלא נחשפו כלל לעישון. הסיכון עלה ל-1.62 באלו שנחשפו לעישון פסיבי למעלה מ-21 שעות בשבוע.
הסיכון לא הוגבל לסיגריות מסורתיות בלבד. Smoking Beedies (עטיפת כמות טבק קטנה בעלה וקשירתו עם חוט) היתה נפוצה יותר מסיגריות בדרום אסיה, עם סיכון של 2.89 בהשוואה לאלו שלא צרכו טבק. הסיכון בעקבות עישון נרגילה, או צריכת טבק דרך צינורות מים, הנפוצים במזרח התיכון, הראו סיכון של 2.16.
שימוש במוצרי טבק ללא עישון היו השכיחים ביותר בדרום-מרכז אסיה. לעיסת טבק בעצמה העלתה את הסיכון ל-MI ביותר מפי 2. אלו שעישנו סיגריות וגם לעסו טבק היו בסיכון גבוה פי 4 ל-MI.
מידע זה עשוי לסייע לייעץ למטופלים בעלי רקע תרבותי מגוון שלרוב אינם רואים את שיטות השימוש השונות של טבק כמזיקות כמו סיגריות. החוקרים מסבירים כי אם הם יסבירו למטופלים בדרום אסיה כי ממחקר בצפון אמריקה הראה כי עישון גורם נזק, הם עשויים לטעון כי מדובר באזור אחר של כדור הארץ, אך המחקר הנוכחי עשוי להיות יעיל יותר במקרים אלו.
במאמר מערכת נכתב כי המסקנות מהעדויות המצטברות מצביעות כי חשיפה לטבק בין אם דרך סיגריות, צינורות, סיגרים, נרגילה, לעיסה או אחרים, בין אם מדובר בחשיפה ראשונית או משנית, עם פילטר או בלי, אפילו בצורה מעטה מעלה את שכיחות MI בגברים ובנשים ברחבי העולם.
הממצאים לפיהם גם עישון פעיל ברמה נמוכה מאוד עשויה להגדיל משמעותית את הסיכון, מספקים עדות נוספת לסבירות כי גם עישון פסיבי הינו גורם סיכון מג’ורי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!