מחקר צרפתי חדש שבחן את השפעות טיפול אנטי-קואגולנטי כרוני על אופן הטיפול ותוצאותיו, מצא כי 4% מהחולים שפיתחו STEMI (ST segment Elevation MI) טופלו בנוגדי קרישה.
הסיכוי שחולים אלו יקבלו טיפול רה-פרפוזיה או טיפול אנטי-טרומבוטי אגרסיבי אחר היה נמוך יותר, בהשוואה לחולים שפיתחו MI שלא טופלו בנוגדי-קרישה באופן כרוני. כמו כן, פרופיל גורמי הסיכון בתחילת המחקר היה חמור יותר בקבוצת חולים זו, שהיו בסיכון גבוה יותר לפתח התקף לב.
טיפול אנטי-קואגולנטי כרוני משמש בחולים שעברו השתלת מסתם מכני תותב, תסחיף ריאתי, או פרפור פרוזדורים. שכיחות טיפול אנטי-קואגולנטי כרוני בקרב חולים שעברו התקף לב והשפעתם על הטיפול ב-MI ותוצאותיו, לא היו ברורים.
בכדי לחקור את הנושא, החוקרים בחנו נתונים מקרב 2112 נבדקים. הגדרת טיפול אנטי-קואגולנטי כרוני נקבעה כטיפול ממושך בנוגדי-קרישה עד לפחות 48 שעות לפני התקף הלב.
בנוסף לעובדה שהמשתתפים שקיבלו טיפול אנטי-קואגולנטי כרוני היו מבוגרים יותר , הם היו בסיכון גדול יותר לפתח יל”ד, סכרת, או סיפור קודם של התקף לב.
בניתוח רב-משתנים נמצא כי מקטע הפליטה, עישון, ומחלת כלי דם מרובים היו כולם פקטורים בלתי-תלויים המנבאים תופעות לוואי מג’וריות, כולל תמותה, MI חוזר, ודימום מג’ורי. למרות שטיפול אנטי-קואגולנטי כרוני לא נקשר לתוצאות אלו, נמצא כי מדובר בפקטור מנבא לאי-ספיקת לב.
החוקרים מסכמים וכותבים כי דרושים מחקרים נוספים בכדי לפתח אסטרטגיות טיפול מפורשות בקבוצת סיכון זו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!