ממחקר אקראי שנערך לאחרונה, עולה כי ניהול נוזלים שמרני עדיף במטופלים עם פגיעה חריפה בריאה. המחקר פורסם במהדורה המוקדמת של כתב העת The New England Journal of Medicine. ואמנם, העורכים מזהירים מפני ההבדלה שבין שלב השפל לשלב הזרימה (ebb and flow phases) של פגיעה ריאתית חריפה, כאשר יש צורך לעבור משימוש ליברלי לשימוש שמרני בנוזלים.

החוקרים כתבו, כי ניהול הנוזלים האופטימלי במטופלים עם פגיעה ריאתית חריפה אינו ידוע. הם הוסיפו, כי שיתון או הגבלת נוזלים עשויים לשפר את התפקוד הריאתי אולם עשויים לסכן את הפרפוזיה לאיברים חוץ ראתיים.

תוך שימוש בפרוטוקולים מפורשים שיושמו ל-7 ימים, השוו החוקרים אסטרטגיה שמרנית לליברלית בניהול הנוזלים של 1000 מטופלים עם פגיעה ריאתית חריפה. התוצאה המרכזית שנבדקה הייתה מוות עד ליום ה-60, והתוצאות המשניות כללו את מספר הימים ללא צורך בהנשמה, את מספר הימים ללא כשל של איברים ומדידות של הפיזיולוגיה הראתית.

עד ליום ה-60, התמותה עמדה על 25.5% במטופלים בניהול שמרני ועל 28.4% במטופלים בניהול ליברלי. במהלך 7 הימים הראשונים, מאזן הנוזלים המצטבר הממוצע היה -136 ± 491 מ”ל במטופלים בניהול שמרני ו-6992 ± 502 מ”ל במטופלים בניהול ליברלי.

בהשוואה לאסטרטגיה הליברלית, האסטרטגיה השמרנית שיפרה את מדדי החמצון ([mean airway pressure x the ratio of the fraction of inspired oxygen to the partial pressure of arterial oxygen] x 100) ואת ניקוד הפגיעה הראתית, והגדילה את מספר הימים ללא צורך במכונת הנשמה (14.6 ± 0.5 לעומת 12.1 ± 0.5) ואת מספר הימים מחוץ ליחידה לטיפול נמרץ (13.4 ± 0.4 לעומת 11.2 ± 0.4).

בנוסף, אסטרטגיה זו לא העלתה את ההארעות או השכיחות של הופעת שוק במהלך תקופת המחקר, או את השימוש בדיאליזה במהלך 10 הימים הראשונים (10% לעומת 14%).

החוקרים ציינו, כי למרות שלא נמצא הבדל משמעותי בתוצאה המרכזית של תמותה ב-60 הימים הראשונים, ניהול נוזלים על פי האסטרטגיה השמרנית שיפר את התפקוד הריאתי וקיצר את תקופת ההנשמה המכנית ואת השהות ביחידה לטיפול נמרץ, וזאת מבלי להגדיל את הכשל של איברים חוץ ראתיים. הם הוסיפו כי תוצאות אלו תומכות בשימוש ניהול נוזלים על פי האסטרטגיה השמרנית במטופלים עם פגיעה ריאתית חריפה. 

מגבלות המחקר כוללות חוסר יכולת לקבוע האם הבטיחות והתועלת של הפרוטוקול השמרני יכולים להתממש תוך שימוש במטרה מפושטת של מאזן נוזלים מאופס, ושימוש בפרוטוקולי הנשמה והמודינמיקה ספציפיים מגבילים את  אפשרות ההכללה.

בהערת העורכים צוינו הבדלים בין הפרוטוקול בו השתמשו במחקר והפרקטיקה הסטנדרטית,  כמו גם שימוש בקריטריונים פוסלים שמגבילים את הכללת התוצאות.

העורכים הוסיפו, כי הרופאים חייבים לבצע הערכה קלינית מדוייקת של שלב הזרימה בעת שהם מקדישים תשומת לב מיוחדת לסיבוכים המטרידים שעשויים להתרחש במהלך שימוש בניהול נוזלים על פי האסטרטגיה השמרנית ובשיתון פעיל. לדבריהם, נוזלים עשויים לסייע תחת טיטור הולם במהלך ההחייאה, או בשלב השפל של הפגיעה הריאתית. ואולם, עודף נוזלים הופך לאוייב כאשר כבר אין בו צורך פיזיולוגי.

לידיעה המלאה ממדסקייפ

N Engl J Med. Posted online May 21, 2006.