מחקר אוכלוסיה קנדי מצא שרופאים אינם נוטים לרשום וורפרין (קומדין) למטופלים הסובלים מפרפור פרוזדורים (AF), במידה ובעבר היו להם מטופלים שסבלו מדימומים בעקבות נטילת וורפרין.
המחקר ניתח נתונים מתוך מאגר מידע שכלל אינפורמציה על 116,200 מטופלים עם AF . החוקרים זיהו מתוך קבוצה זו 3,921 חולים אשר הופנו לאישפוז בעקבות דימום משמעותי (בדרכי העיכול או במוח), ואשר קיבלו מרשמים לוורפרין במהלך ה-120 יום לפני אירוע הדמם).
באמצעות מידע זה זוהו הרופאים שהיוו הרופאים המטפלים בחולים אלה, ונחקר המידע הנוגע לרישומי הוורפרין שלהם 90 יום לפני ואחרי אירוע הדמם במטופלים שלהם. בנוסף נעשה שימוש במידע כדי למצוא קשר בין אירועי שבץ ודמם אשר עשויים להיות מושפעים מהשימוש בוורפרין. נבדק גם באופן השוואתי שיעור הרישום של וורפרין לעומת חוסמי ACE .
ניתוח הנתונים מלמד שההסתברות לקבלת מרשם לוורפרין במטופלים שסבלו מאירועי דמם רציניים הקשורים לשימוש בוורפרין היתה נמוכה ב-21% בהשוואה למצב לפני הדימום.
דאגה למטופל אשר סבל משבץ כאשר לא קיבל וורפרין הייתה בעלת פחות השפעה על הרגלי הרישום של הרופאים, ואירועי הדמם גם לא השפיעו על רישום חוסמי ACE .
המחברים מסיקים איפוא שהדאגה למטופל עם AF הסובל מדימום בזמן נטילת וורפרין עלולה להוביל לתת רישום של וורפרין במטופלים הרלבנטים האחרים של אותו רופא מטפל. לעומת זאת לא הייתה השפעה דומה לאירוע תרומבוליטי שאירע במטופלים אשר לא נטלו וורפרין (כלומר אירועים כאלה לא גרמו לרופא המטפל לרשום יותר וורפרין לחולים אחרים שלו). תופעות אלה לדעת החוקרים מעידות על תת שימוש בוורפרין באינדיקציה זו.
BMJ, published early online 10th January 2006
הערת המערכת: בימים טרופים אלה כאשר חצי מדינה מתעסקת בתרופות לדילול הדם שקיבל ראש הממשלה יש אולי במחקר זה כדי להציג את הקושי והדילמה של המטרה למנוע שבץ מוחי מצד והעלייה בסיכון לדמומים מאידך.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!