עדיין לא ידוע מהו הטיפול המתאים לחולים בהם לא מתרחשת רהפרפוזיה לאחר טיפול טרומבוליטי לאוטם שריר לב אקוטי. קיימים נתונים מעטים המשווים התערבויות חירום כליליות פרקוטניות (rescue PCI) לטיפול משמר בחולים אלו, ואף לא מחקר אחד המשווה PCI עם טרומבוליזיס חוזר.
החוקרים ערכו מחקר רב מרכזי שכלל 427 חולים עם אוטם שריר הלב והארכת סיגמנט ST בהם לא התרחשה רהפרפוזיה (פחות מ-50% רזולוציית סיגמנט ST) בתוך 90 דקות לאחר טיפול טרומבוליטי. החולים חולקו באקראי לטיפול טרומבוליטי חוזר (142 חולים), טיפול משמר (141 חולים) או PCI הצלה (144 חולים). התוצאות הראשוניות היו תמותה, אוטם חוזר, שבץ או אי ספיקת לב חמורה בתוך 6 חודשים.
אחוז שרידות ללא אירועים בקרב אלו שטופלו ב-PCI היה 84.6%, בהשוואה ל-70.1% בקרב אלו שקיבלו טיפול משמר ו-68.7% בקרב אלו שעברו טרומבוליזה חוזרת (סה”כ P=0.004). יחסי סיכון מותאמים להיארעות תוצאות ראשוניות לטרומבוליזה חוזרת לעומת טיפול משמר היו 1.09 (95% רווח בר סמך, 0.71-1.67, P=0.69), בהשוואה ליחסי סיכון מותאמים של 0.43 ל-PCI לעומת טרומבוליזה חוזרת ו-0.47 ל-PCI לעומת טיפול משמר. לא היו הבדלים משמעותיים בתמותה מכל הסיבות. דימום לא פטלי היה נפוץ יותר בקבוצת PCI. לאחר 6 חודשים, 86.2% מקבוצת PCI היו ללא וסקולריזציה, בהשוואה ל-77.6% בקבוצת טיפול משמר ו-77.4% בקבוצת טרומבוליזה חוזרת (סה”כ P=0.05).
החוקרים הסיקו כי שרידות ללא אירועים לאחר כשלון טרומבוליזה היתה גבוהה משמעותית עם PCI לעומת טרומבוליזה חוזרת או טיפול משמר. יש לשקול PCI לחולים בהם נכשלה רהפרפוזיה לאחר טיפול טרומבוליטי.
NEJM, Volume 353:2758-2768
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!