ממחקר חדש שהוצג בכנס השנתי ה-45 של ICAAC עולה כי מטופלים בתרופות להורדת חומצה חשופים לסיכון מוגבר לפתח Clostridium Difficile Associated Disease (CDAD).
הסיכון המוגבר לזיהומי C. difficile זוהה הן במטופלי PPI (Proton Pump Inhibitors) והן במטופלי חסמי היסטמין-2 (H2 Receptor Antagonists).
החוקרים מצאו כי מטופלים בקהילה המקבלים אחת משתי התרופות הללו מצויים בסיכון גבוה ל-CDAD. כמו כן, הם מצאו כי בחולים שלא אושפזו, היה סיכוי קטן יותר לקבל טיפול אנטיביוטי.
מחקר קודם הצביע על עליה בשכיחות וחומרת CDAD, והחוקרים רצו לבדוק אם חומרים המדכאים את חומציות הקיבה היו קשורים בהתפתחות CDAD בקהילה.
לכן, החוקרים ערכו מחקר להערכת הסיכון ל-CDAD הקשור בשימוש במדכאי חומציות קיבה. בניתוח התוצאות החוקרים בחנו את כל התרופות בהם השתמשו חולי CDAD ונבדקים בריאים, בקהילה. מרבית המחקרים הקודמים נערכו בבית החולים, בהם החשיפה לאנטיביוטיקה גדולה.
החוקרים ערכו שני מחקרי מקרה-ביקורת.
במחקר הראשון השתתפו 1,672 משתתפים שהיו חיוביים לטוקסין של C. difficile, בין השנים 1993-2004. החוקרים התאימו כל מקרה ל-10 ביקורות במהלך אותה תקופה.
במחקר השני, החוקרים התאימו בין מקרים שנרכשו בקהילה, עם ביקורות שלא אושפזו בשנה הקודמת. מקרים שנרכשו בהקילה הוגדרו כמקרים שלא אושפזו בשנה הקודמת. הביקורות הותאמו למקרים. החוקרים העריכו את הסיכון הקשור בשימוש בחומרים מדכאי חומציות קיבה, לאחר התאמה לגורמי סיכון ידועים, דוגמאת גיל, חשיפה לאנטיביוטיקה ותחלואות נוספות.
החוקרים תיעדו עליה אקספוננציאלית במספר הנבדקים החיוביים לטוקסין של C. difficile, שאובחנו בקהילה במהלך תקופת המחקרץ בשנת 1994, היארעות C. difficile שאובחן ע”י רופאים כלליים היתה נמוכה מ-1/100,000 מקרים. בשנת 2004, השיעור עמד על 22/100,000 מקרים.
משתתפים שטופלו בזמן המחקר ב-PPI הראו סיכון יחסי של 2.9 ל-CDAD (95% confidence interval [CI], 2.4-3.4). משתתפים שטופלו בחסמי היסטמין הראו RR של 2.0 (95% CI, 1.6-2.7). עבור משתתפים שטופלו ב-NSAID, RR עמד על 1.3 (95% CI, 1.2-1.5).
החוקרים שיערו כי חומצת קיבה הינה גורם מגן מפני זיהום לאחר חשיפה, ובנוכחות חומציות קיבה ירודה, האדם היה פגיע יותר.
היה חוסר אמון רב עם הממצאים, מאחר שהחוקרים האמינו כי לא היתה חשיבות לספורות, העמידות לחומצה, בהעברת המחלה. אך הממצאים אודות מעבר המחלה ע”י ספורות התבססו על מחקרים קודמים שהשתמשו במודלי אוגרים.
מאחר שחלק מ-PPI וחסמי היסטמין זמינים ללא-מרשם רופא, רופאים צריכים לחנך את המטופלים באשר לסיכון הטמון בכל תרופה, בנוסף ליתרונות. יש להיזהר בכל תרופה, כולל תרופות אלו.
אדם חולה שזקוק לטיפול, צריך לקבל טיפול. עם זאת, תרופות רבות משמשות למניעה, וייתכן שיש מקום לבחון את הסיכונים והתועלות בזהירות רבה יותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!