ממחקר חדש עולה כי הכפלת הסיכון לאי ספיקת לב בחולי Rheumatoid Arthritis (RA) אינה מוסברת בשלמותה ע”י גורמי סיכון קרדיווסקולרים מסורתיים ומחלת לב איסכמית.
מאחר שבמרבית מקרי אי ספיקת לב בקרב חולי RA אין סימנים מוקדמים של מחלת לב איסכמית, אי ספיקת לב עשויה להיות הביטוי הראשון למחלת לב איסכמית בחולי RA שאחרת היו אסימפטומטים. רופאים צריכים לעקוב בזהירות אחר חולי RA עבור סימנים או תסמינים של אי ספיקת לב.
החוקרים השוו את היחס בסיכון להתפתחות אי ספיקת לב המיוחס לגורמי סיכון קרדיווסקולרים מסורתיים, מחלת לב איסכמית וצריכת אלכוהול, בקרב 575 נבדקים עם RA ו-583 נבדקים ללא RA. במהלך תקופת מעקב של למעלה מ-15 שנים, השכיחות המצטברת של אי ספיקת לב בשתי הקבוצות היתה 36.3% ו-20.4%, בהתאמה.
בקרב חולי RA, הן BMI נמוך והן השמנת-יתר היו קשורים משמעותית בסיכון לאי ספיקת לב. בקרב חולי RA, גורמי הסיכון לאי ספיקת לב כללו עישון, יל”ד וסכרת.
השפעת מחלת לב איסכמית על הסיכון לאי ספיקת לב היתה קטנה באופן משמעותי בחולי RA, בהשוואה לנבדקים ללא RA, בדומה להשפעה של מין גברי.
השכיחות המצטברת של אי ספיקת לב בחולי RA נותרה גבוהה לעומת נבדקים ללא RA גם לאחר תיקנון לגורמי סיכון קרדיווסקולרים, מחלת לב איסכמית וצריכת אלכוהול.
סה”כ, השילוב של כל גורמי הסיכון הקרדיווסקולרים, מחלת לב איסכמית וצריכת אלכוהול, היו אחראיים ל-65-77% ממקרי אי ספיקת לב בקרב נבדקים ללא RA, אך רק ל-41-54% ממקרי אי ספיקת לב בקרב חולי RA.
ממצאים אלו יחד מעידים כי הסיכון המוגבר לאי ספיקת לב בקרב חולי RA אינו נובע מעליה בשכיחות או השפעת גורמי סיכון קרדיווסקולרים או מחלת לב איסכמית. מאמצים לשפר את תוחלת החיים של חולי RA דורשת הבנה טובה יותר של המאפיינים והסיבות לאי ספיקת לב באוכלוסיה זו.
החוקרים מנסים לזהות גורמי סיכון דלקתיים וחיסוניים לאי ספיקת לב בחולי RA, שיוכלו לסייע בתיאור המנגנון הביולוגי וזיהוי גורמי סיכון חדשים לאי ספיקת לב בקרב חולי RA. לדוגמא, הנתונים הראשוניים מראים כי נוגדנים עצמיים עשויים להיות פקטורים מנבאים חזקים להתפתחות אי ספיקת לב.
עבודה זו עשויה להוביל לפיתוח ביומרקרים חדשים לאי ספיקת לב בקרב חולים עם RA.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!