ממחקר חדש עולה כי סימן בבינסקי אינו כלי אמין לאבחון Upper Motor Neuron Weakness ואין להשתמש בו כחלק מההערכה הנוירולוגית השגרתית.
במסגרת הבדיקה הנוירולוגית השגרתית, כאשר הרופא מחפש עדויות לפגיעה בנוירון המוטורי העליון, סימן בבינסקי אינו שימוש מאוד, בניגוד להקשה של כף הרגל (Foot Tapping).
החוקרים בדקו את אמינות ודיוק סימן בבינסקי ואת ההערכה באמצעות טיפוף רגליים ע”י 10 רופאים (5 נוירולוגים ו-5 לא נוירולוגים), שבחנו 10 נבדקים. סה”כ בוצעו 199 מבחנים בלתי-תלויים.
מהימנות בין חוקרים (Interobserver Reliability) היתה סבירה עבור סימן בבינסקי, אך מוצקה ובולטת עבור הערכה ע”י Foot Tapping. לא נמצא הבדל בהמהימנות בין-חוקרים בין נוירולוגים ורופאים לא-נוירולוגים.
באמצעות סימן בבינסקי, רופאים זיהו נכונה נוכחות פגם ב-40-65% מההערכות. לעומת זאת, טיפוף איטי של הרגל זיהה נכונה פגיעה בנוירון המוטורי העליון ב-75-95% מההערכות.
רגישות Foot Tapping היתה גדולה מזו של סימן בבינסקי, אך הסגוליות של שתי הבדיקות היתה דומה. החוקרים מצאו כי סימן בבינסקי אינו אמין והוא פקטור מנבא חלש לנוכחות פגיעה בנוירון המוטורי העליון.
ממצאים אלו שנויים במחלוקת עם דגש נוכחי על מבחן בבינסקי כחלק מההערכה הנוירולוגית השגרתית. בניגוד לכך, Foot Tapping אינה מומלצת כחלק מההערכה הנוירולוגית השגרתית.
במאמר מערכת כותב ד”ר לנדאו מאוניברסיטת וושינגטון במיזורי, כי כל אמיתה נוירולוגית בת-מאה שנים ראויה לסקירה ביקורתית. אך לא כל סקירה ביקורתית היא ראויה. הוא מדגיש כי החוקרים בדקו את הרפלקס הפלנטרי, מבחן פיזיולוגי לא-רצוני, השונה מבחינה כמותית ואינו ניתן להשוואה הולמת ל- Foot Tapping, שהיא מבחן רצוני. לדבריו, מרבית הנוירולוגים המכובדים יתקשו לשנות את דעתם בנושא, מאחר שקשה לשנות הרגלים ישנים.
כרופאים, משקיעים שעות רבות בהערכה פיזיקלית וזה משפיע עמוקות על עלויות הטיפול הרפואי. כבר לא מקובל לסמוך על דעות מומחים וטיעונים פיזיולוגיים להצדיק ביצוע חלק מהמרכיבים של הבדיקה הפיזיקלית. חייבים לעבוד בכיוון המוכיח כי מרכיבים אלו אכן תורמים. העבודה חייבת להתבסס על המדע ולא על הכבוד למסורת.
ד”ר הולוואי כותב בהערה נפרדת כי במקום לזנוח את הרפלקס הפלנטרי (כפי שקבעו החוקרים), או לקבוע כי מחקר זה הינו חסר-תועלת (כפי שניסה לטעון ד”ר לנדאו), המחקר הזה צריך לעורר רופאים, מחנכים וחוקרים, לעבוד יחד כדי להגדיר כיצד אלמנטים מההערכה הנוירולוגית (כולל רפלקס פלנטרי) משמשים באופן פרקטי בקליניקה, ולקבוע כיצד ניתן להעריך אותם נכונה ולהשוות אותם לגישות הערכה אחרות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!