ממחקר שפורסם ב-BMJ עולה כי התערבות טלפונית יעילה בהקטנת שיעור התמותה והאישפוז בעקבות החמרת אי ספיקת לב בחולים לא-מאושפזים הסובלים מאי ספיקת לב כרונית.
המחקר כלל 1518 חולים לא-מאושפזים שסבלו מאי ספיקת לב כרונית במצב יציב תחת טיפול תרופתי אופטימלי. הנבדקים חולקו באופן רדנומלי לשתי קבוצות קבוצה אחת כללה 760 נבדקים שזכו למעקב רפואי ואילו קבוצת הביקורת כללה 758 נבדקים.
אחיות היו אחראיות למעקב טלפוני צמוד אחר הנבדקים בקבוצת ההתערבות הטלפונית.
באמצעות שאלון סטנדרטי, האחיות וידאו שהנבדקים ממשיכים בדיאטה ובטיפול התרופתי בהתאם להוראות, עקבו אחר תסמינים שונים (בעיקר עייפות וקשיי נשימה), הופעת סימני אגירת נוזלים (ע”י שקילה יומית והופעת סימני בצקת) ועודדו את הנבדקים לבצע פעילות גופנית.
האחיות יכלו להתאים את המינון של המשתנים או להמליץ לנבדק לבקר אצל הרופא.
קרדיולוגים עקבו אחר הנבדקים בקבוצת הביקורת ונתנו להם טיפול דומה לקבוצה השניה.
תוצאות המחקר הראו כי שיעורי התמותה ושיעורי האישפוז עקב החמרה במחלת הלב היו גבוהים יותר בקבוצת הביקורת. 235 מתוך 758 נבדקים בקבוצת הביקורת (31%) נפטרו או סבלו מהחמרה באי ספיקת הלב. לעומת זאת, 200 מתוך 760 הנבדקים בקבוצת ההתערבות הטלפונית (26.3%) נפטרו או סבלו מהחמרה באי ספיקת הלב.
מניתוח תוצאות המחקר עולה כי הירידה בסיכוי לתמותה או החמרה (Relative Risk Reduction) עמד על 20% ((95% CI, 3.0- 34, p = 0.026. החוקרים הוסיפו כי שיעור התמותה היה דומה בשתי הקבוצות וכי השוני נבע מירידה בשיעור האישפוז עקב אי ספיקת לב (128 נבדקים בקבוצת ההתערבות הטלפונית לעומת 169 נבדקים בקבוצת הביקורת).
נתון נוסף שעולה מהמחקר הוא שיפור באיכות החיים בקבוצת ההתערבות הטלפונית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!