לאחרונה, עם העלייה במס’ החולים בשפעת, וההודעה של שר הבריאות לבתי החולים לעבור למצב חירום, החלה התקשורת הארצית לעסוק במשנה מרץ בבעיית העומס בבתי החולים בכלל, ובמחלקות הפנימיות בפרט.

ביקשנו לכן לשוחח בנושא זה עם פרופ’ חיים ביטרמן, יו”ר איגוד הרפואה הפנימית בישראל ומנהל מח’ פנימית א’ בבי”ח כרמל.

פרופ’ ביטרמן התייחס לתופעת השפעת וביקש להדגיש את הפרטים הבאים:

” השפעת הינה רק קצה הקרחון, ישנה מצוקה אמיתית ומתמשכת של מערכת האשפוז במדינת ישראל, מצוקה זו באה לידי ביטוי בפרט במחלקות הפנימיות.

מקרי תחלואת החורף ובינהם דלקת ריאות, אי ספיקת לב, אי ספיקת כליות, אי ספיקה נשימתית וכדומה מוציאה למעשה את המצוקה לאור ולחשיפה לה היא זוכה בימים אלו.

למעשה, רוב המאושפזים אינם חולים בשפעת, נכון שחלקם אושפזו עקב ירידה שחלה במצבם בעקבות השפעת, אולם רוב המאושפזים , כאמור, אינם כן.

התפוסה הממוצעת בבתי החולים בארץ גבוהה ממאה אחוזים, בכדי להיות ערוכים לנתינת מענה במצב של מצוקה גוברת, בתי החולים צריכים להיות בתפוסה של עד תשעים אחוזים.

המצב בישראל כיום הינו שמספר המיטות לנפש הוא כמעט הנמוך ביותר בעולם המערבי, (2.2 מיטות לכל אלף איש), המדינה היחידה שמספר המיטות לנפש בה הינו קטן יותר היא תורכיה (2 מיטות לכל 1000 איש).

עוד מוסיף פרופ’ ביטרמן כי “חיי חולים בסכנת תמותה עקב טיפול לקוי כתוצאה מכך שהצוות הרפואי, הן הרופאים והן האחיות, קורסים תחת הנטל ולא מצליחים לתת מענה למאושפזים. רבים מן החולים המתקבלים בחדרי המיון זוכים לבדיקה ראשונית רק לאחר שעות המתנה מרובות, מה גם שלא ניתן לפנותם למחלקות הפנימיות בשל תפוסת היתר והם נאלצים, גם לאחר הבדיקה הראשונית, להישאר בהמתנה עד שתמצא בעבורם מיטה בבית החולים.

הנתונים הנ”ל גורמים לכך שהצוות הרפואי לא יכול לשאת באחריות על הטיפול הנאות בחולים. נראה כי השלכות המצוקה הגוברת מביאות לחוסר יכולת קיום זכויות החולים במחלקות בשל תפוסת היתר כגון: זכות המטופל לשמירה על כבוד האדם, הגנה על הפרטיות ושמירה על הסודיות הרפואית, האשפוזים בתנאים הפיזיים הבלתי אפשריים (במסדרונות ובשטחים אחרים שאינם מיועדים לטיפול בבני אדם) פוגעים באיכות הטיפול ואינם מאפשרים טיפול רפואי נאות הן מבחינת הרמה המקצועית והן מבחינת יחסי האנוש. העומס גורם כמובן גם לדחיית בדיקות הכרחיות, דבר שיכול להיות בעל השלכות חמורות על מצב בריאותו של החולה. כמו כן האילוץ הנוצר כתוצאה מהמצב עלול לגרום לשחרור מוקדם מדי של החולים שעלול, מלבד ההחמרה במצבם, לגרום גם לאשפוז חוזר.

המצב כיום דורש טיפול הן בטווח המיידי והן בטווח הארוך והוא כולל בעיקר  תקצוב נוסף שלא מתוך המערכת : תקציב זה יופנה לצורך גיוס רופאים ואחיות נוספים וכן רכישת תרופות וציוד ההכרחיים לטיפול במאושפזים. במסגרת זו גם הקצאת התורנויות במחלקות תוגדל וגם תוכלנה לקום מחלקות המתאימות במקרי הצורך לטיפול בכל הנושא של תחלואת החורף. כאן בא לידי ביטוי גם הצורך בביטול תכנית קיצוץ כח האדם ברפואה.

בטווח הארוך יותר יש להגדיל את מספר המיטות במחלקות הפנימיות ובמחלקות נוספות ( טיפול נמרץ למשל) וגיבוש תכנית כוללת להקלת מצוקת האשפוז על ידי ועדה בה יהיו חברים שמקצועיותם הינה בלתי תלויה במערכת.”

לסיכום, מציין פרופ’ ביטרמן נתון מספרי מדאיג ביותר: “נכון לשבוע השלישי של ינואר, 451 חולים במדינת ישראל הונשמו מחוץ לחדר טיפול נמרץ, אלו הם החולים הקשים ביותר ובעלי סיכוני התמותה הגבוהים ביותר. הנשמתם שלא במסגרת הראויה מביאה לעלייה נוספת בסיכון לחייהם ולירידה נוספת בסיכוייהם לשרוד. ”

עד כאן המסר שהועבר על ידי פרופ’ ביטרמן. צריך לקוות שהגורמים המופקדים על התכניות לטווח הקצר והארוך במערכת הבריאות לוקחים בחשבון את הדברים ומנסים להפיק את הלקחים. כדאי גם לציין, במיוחד אלו אשר “מאשימים” את השפעת במצב האישפוזי הקשה, שגם בשנים קודמות היינו עדים לתופעות דומות, ושההתרעות על שפעת קשה במיוחד העונה דווחו כבר לפני מס’ חודשים, כך שלא מדובר על “מגיפה” פתאומית או גל צונמי מסתורי…