חוקרים סקוטיים מדווחים כי הפוטנציאל להשפעות מערכתיות שונות הקשורות לשימוש בקורטיקואיד פוטנטי לשאיפה מומטאזון פוראט, הינו בר השוואה לזה של פלוטיקאזון פרופינאט.
הממצאים מראים כי מומטאזון נשאף אינו תרופת פלא חסרת השפעות סטרואידיות מערכתיות שונות תלויות מנה. התרופה אינה שונה מפלוטיקאזון מבחינה זו. למעשה, כל הסטרואידים הפוטנטיים הנשאפים הם מקרה של “אין רווח ללא כאב”, במיוחד במינונים גבוהים.
המחקר מנסה לבדוק האם למומטאזון יש משמעותית פחות זמינות ביולוגית לעומת הקורטיקואידים לשאיפה הזמינים כיום.
לצורך כך ערכו החוקרים מחקר בו השתתפו 21 נבדקים עם אסטמה ממושכת, אשר קיבלו באופן אקראי מנות כפולות העולות ברציפות במשך שבועיים של פלוטיקאזון Accuhaler או מומטאזון Twisthaler.
מינון יומי של פלוטיקאזון היה 500, 1000 ו-2,000 mcg. לגבי מומטאזון, המינון היה 400, 800 ו-1,600 mcg. המינון נבחר בכדי להשיג יעילות תרפואטית.
הנתונים הראו הוכחה לכך כי דיכוי אדרנל תלוי מנה היה זהה לשתי התרופות, וכמו כן לשתי התרופות היתה רמה זהה של השפעות על חילוף עצם הנמדד ע”י אוסטאוקלצין.
העובדה כי לפלוטיקאזון ולמומטאזון יש פוטנטיות סטרואידית זהה אינה מפתיעה, ושתיהן מציגות פיזור רחב של תרופה אקסרהווסקולרית ברקמות סיסטמיות המכילות שומן, הפועלת ביעילות כמאגר שחרור איטי.
עובדות אלו מראות בוודאות כי מומטאזון בשאיפה אינו בטוח יותר במונחים של השפעות מערכתיות שונות מסטרואידים נשאפים אחרים כמו פלוטיקאזון.
יש להיות עירניים כאשר משתמשים במינון גבוה לגבי שתי התרופות. יש תמיד לנסות ולרדת במינון של סטרואידים בשאיפה בכדי להגיע למינון הנמוך ביותר האפשרי לטיפול לטווח ארוך.
Am J Respir Crit Care Med 2004;170:960-966.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!