יתר לחץ דם סיסטולי מוגדר כלחץ דם סיסטולי גבוה מ-140 מ”מ כספית ולחץ דם דיאסטולי נמוך מ-90 מ”מ כספית. יתר לחץ דם סיסטולי פוגע בעיקר במטופלים מבוגרים.

מדיווח ה-JNC 7 עולה שלחץ דם סיסטולי מהווה גורם סיכון קרדיו-וסקולרי חשוב הרבה יותר מלחץ דם דיאסטולי במטופלים מעל גיל 60, ולכן במטופלים אלו יש למקד את הטיפול באיזונו.

מחקר שנעשה לאחרונה מצא שלחץ דם סיסטולי הוא הממצא השכיח ביותר במטופלים הנוטלים טיפול להפחתת לחץ הדם, ומתרחש בכ-75% מהמטופלים.

מאמר זה מציג סקירה של הספרות העוסקת ביתר לחץ דם סיסטולי במטופלים מבוגרים. המאמר בוחן מספר נושאים בעלי חשיבות קלינית, כולל עדויות בנוגע לטיפול ביתר לחץ דם גבוה מ-160 מ”מ כספית (דרגות 2 ו-3), טיפול ביתר לחץ דם דרגה 1 (בין 140 ל-159 מ”מ כספית) וטיפול ביתר לחץ דם סיסטולי במטופלים מעל גיל 85. כמו כן, בחנו החוקרים את הסיכון הכרוך בהגדלת לחץ הפעימה (או באנגלית pulse pressure) בעקבות הטיפול ביתר לחץ דם סיסטולי ואת הבחירה בין התכשירים השונים.

בסקירה של למעלה מ-1000 מחקרים שעסקו ביתר לחץ דם סיסטולי נמצאה עדות חזקה לתועלת בטיפול במבוגרים עם לחץ דם סיסטולי גבוה מ-160 מ”מ כספית. מחקרים שנעשו לאחרונה הדגימו שטיפול ארוך טווח, במשך 11 עד 14 שנים, בתרופות להורדת לחץ הדם הסיסטולי הפחיתו באופן משמעותי את שיעור האירועים הקרדיו-וסקולריים. למרות תועלת מוכחת זו קיימת עלייה מתמידה בשכיחות יתר לחץ דם סיסטולי במטופלים הנמצאים בטיפול בשל יתר לחץ דם.

העדויות לגבי טיפול ביתר לחץ דם בדרגה 1 וטיפול בקשישים מעל גיל 85 פחות חזקות. לא בוצעו מחקרים קליניים גדולים שבחנו את יעילות הטיפול באוכלוסיות אלו. על הרופא המטפל לשקול את התועלת האפשרית בטיפול בהתחשב בהעדפות המטופל וסבילותו לטיפול.

למרות שה- JNC 7קובע שיעד הטיפול הוא לחץ דם סיסטולי נמוך מ-140 מ”מ כספית ברוב המקרים, ונמוך מ-130 מ”מ כספית במטופלים עם סוכרת או מחלת כליות כרונית, הרי שאין עדויות ממחקרים קליניים שתומכות בהמלצה זו.

קיימות עדויות המצביעות על סיכון הכרוך בהרחבת לחץ הפעימה, בעיקר כאשר הלחץ הדיאסטולי נמוך מ-60 מ”מ כספית. מחקרים גדולים הראו שטיפול במשתנים מקבוצת התיאזידים יעיל בצמצום לחץ הפעימה בהשוואה לחוסמי תעלות סידן או מעכבי ACE.

יתרה מזאת, לאחרונה הודגם שבמטופלים מבוגרים עם יתר לחץ דם, טיפול במשתנים בלבד או בשילוב עם חוסמי בטא הביא ללחץ פעימה נמוך יותר ממטופלים שטופלו בחוסמי בטא בלבד.

לסיכום, ישנן עדויות משכנעות בנוגע ליעילות הטיפול ביתר לחץ דם סיסטולי של לפחות 160 מ”מ כספית במטופלים מבוגרים. העדויות לגבי יעילות הטיפול לערכי מטרה נמוכים מ-140 מ”מ כספית והטיפול במטופלים עם יתר לחץ דם סיסטולי דרגה 1 אינן חד-משמעיות, כמו גם הטיפול באוכלוסית המטופלים מעל גיל 85, ויש לשקול את התועלת האפשרית מול תופעות הלוואי הכרוכות בטיפול באוכלוסיות אלו.

הערת העורך: למרות המסקנה ממאמר זה חשוב לזכור כי המלצות האיגודים האמריקאים והאירופים הנסמכים על עבודות רבות בספרות ממליצות על הגעה לערכי מטרה גם בקבוצות הגיל המבוגרות בהסתייגות לגילאים מעל 80 שלגביהם מתקיים מחקר בריטי שתוצאותיו עשויים לכוון את הטיפול. ברור היום כי במניעת אירועים מוחיים הפחתת ערכי לחץ הדם בכל גיל היא החשובה במניעה.

למאמר

Systolic Hypertension in Older Persons, Sarwat I. Chaudhry, MD; Harlan M. Krumholz, MD, SM; JoAnne Micale Foody, MD, AMA. 2004;292:1074-1080. ,