התועלת של טיפול אנדווסקולאי למטופלים מסויימים עם שבץ איסכמי אקוטי קיבלה חיזוק כעת במטה-אנליזה חדשה של מחקרים שנערכו לאחרונה.

המטה-אנליזה דווחה השבוע ב-JAMA , והיא כוללת 8 מחקרים עם תוצאות עיקריות חיוביות ושליליות אשר פורסמו מאז 2013.

המחברים מציינים כי המסר העיקרי הוא שהטיפול האנדווסקולארי נראה יעיל במטופלים עם שבץ בדרגת חומרה בינונית עם חסימה פרוקסימלית וודאית המטופלת תוך 6 שעות. מסקנה זו שאמנם הייתה ידועה קודם קיבלה חיזוק במטה האנליזה הנוכחית. 

המימצא העיקרי מהמטה-אנליזה היה שתפקוד עצמאי לאחר שבץ השתפר באופן ניכר מ-31% מהמטופלים שקיבלו tPA בלבד ל-45% מאלו שטופלו בנוסף באופן אנדווסקולארי . שיפור זה הושג ללא עלייה בסיכון עם שיעורים דומים דימום תוך מוחי ותמותה מכל סיבה.

החוקרים ביצעו גם ניתוח תתי קבוצות אשר הראה שונות גבוהה במידת השיפור התפקודי.  נמצא שבמטופלים בגישה האנדווסקולרית שלא עברו CT אנגיוגרפי בכדי לוודא נוכחות של חסימה פרוקסימלית לא נמצאה תועלת. בנוסף נמצא שהטיפול האנדווסקולרי היה קשור עם תועלת גדולה יותר כאשר זה בוצע לאחר קבלת tPA בהשוואה לטיפול אנדווסקולרי בלבד. התוצאות הטובות ביותר התקבלו כאשר בוצעה גם השתלת סטנט נשלף בהשוואה להתקנים אחרים.

לצורך ביצוע המטה-אנליזה הנוכחית החוקרים כללו 8 מחקרים אקראיים שבחנו טיפול אנדווסקולרי עם הסרת קריש דם מתוך כלי הדם בהשוואה לטיפול מדיקלי סטנדרטי לרבות שימוש ב-tPA , שנערכו בין 2013-2015 . המחקרים שנכללו היו : SYNTHESIS, MR RESCUE, IMS III, MR CLEAN, ESCAPE, EXTEND-IA, SWIFT-PRIME,   ו-REVASCAT .

בסה”כ נכללו במטה-אנליזה 2,423 מטופלים בגיל ממוצע 67, מהם 47% היו נשים. מבין אלה 1,313 טופלו באופן אנדווסקולרי להוצאת קריש הדם ו-1,110 טופלו באופן סטנדרטי מדיקלי עם tPA .

התוצאות הראו שבהתחשב בנתונים המצטברים של כל המחקרים, הטיפול האנדווסקולרי היה קשור עם שיפור מובהק (P= .005) לאורך הציונים המתוקנים לפי סולם (Rankin  (mRS עם סיכוי יחסי של 1.56 .

תוצאות אחרות הראו עלייה מובהקת במטופלים עם אי תלות תפקודית לאחר 90 יום מהאירוע (תוצאת mRS בין 0-2) וברהוסקולריזציה אנגיוגרפית לאחר 24 שעות בקבוצה האנדווסקולרית. לא היה הבדל מובהק בדימום תוך מוחי סימפטומטי או בתמותה מכל סיבה לאחר 90 יום.  להלן התוצאות המרכזיות של המטה-אנליזה:

ניתוחי תתי קבוצות הראו שהתוצאות התפקודיות היו טובות יותר באופן מובהק בין המטופלים עם הדמיה אנגיוגרפית שאישרה חסימה עורקית פרוקסימלית (סיכוי יחסי של 2.24 , עם p<0.01 לאינטרקציה) , בין המטופלים אשר קיבלו שילוב של tPA והתערבות אנדווסקולרית (סיכוי יחסי של 2.07 , p<0.018 לאינטרקציה) , ובין אלה שנעשה אצלם שימוש בסטנט נשלף להוצאת קריש שם באופן מיכני (סיכוי יחסי של 2.39 , p<0.01  לאינטרקציה) .

החוקרים מציינים שדרושה עוד עבודה לצורך זיהוי המטופל האידיאלי המתאים להתערבות אנדווסקולרית עם הגבלות על גיל, ציון CT, ציון חומרת שבץ וזמן מתחילת הסימפטומים לביצוע.

החוקרים ממליצים לצוות הרפואי (פארמדיקים, מומחים ברפואה דחופה)  להיות מעורב כבר בשלבים הראשונים של הטיפול בשבץ איסכמי אקוטי ולפתח מיומנות לזיהוי מועמדים מתאימים העשויים ליהנות מטיפול אנדווסקולרי,  כך שהמשאבים הנוירו-התערבותיים יוכלו להתנייד במהירות כך שמשך הזמן בין אירוע השבץ לביצוע הטיפול האנדווסקולרי והרפרפויוזי יוכל להיות קצר יותר.

JAMA. 2015;314:1832-1843, 1803-1805.AbstractEditorial