מתוצאות מחקר חדש שפורסם ב-European Heart Journal עולה קשר בין עליה בריכוז D-Dimer בדם ובין נוכחות וגדילה של מפרצת באבי העורקים הבטני.
לדברי החוקרים, תוצאות המחקר מעודדות ומעידות כי D-Dimer עשוי לשחק תפקיד בבדיקות סקר והערכת הפרוגנוזה של מפרצת באבי העורקים הבטני.
החוקרים העריכו את החשיבות האבחנתית והפרוגנוסטית של D-Dimer, בנוסף למדדים קליניים וסמנים אחרים בדם, למפרצת באבי העורקים הבטני. מדגם המחקר כלל 1260 משתתפים מהאוכלוסייה שעברו בדיקות סקירה (337 עם מפרצת באבי העורקים הבטני) וקבוצה שכללה 132 משתתפים ממרפאה (41 עם מפרצת באבי העורקים הבטני).
בקבוצת המשתתפים מהאוכלוסייה, D-Dimer בדם היה גורם הסיכון הבלתי-תלוי החזק ביותר בניתוח סטטיסטי, כאשר ערכים של מעל 400 ננוגרם למ”ל הצביעו על סיכון מוגבר פי 12.1 למפרצת באבי העורקים הבטני, וערכים של מעל 900 ננוגרם למ”ל העידו על עליה של פי 24.7 בסיכון למפרצת באבי העורקים הבטני, בהשוואה לערכים של עד 90 ננוגרם למ”ל.
הוספת ריכוז D-Dimer בדם לגורמי הסיכון הקליניים (עישון, מחלת לב כלילית ויחס מותניים-ירך) ובדיקות דם אחרות (ריכוז קריאטינין ו-CRP) מסייעים בזיהוי קבוצת חולים עם שונות נרחבת בשכיחות מפרצת באבי העורקים הבטני (מ-2.6% ועד 81.8%).
גם בקבוצה המקבילה, D-Dimer היה גורם הסיכון הדומיננטי, עם סיכון גבוה פי 8.2 למפרצת באבי העורקים הבטני בקרב משתתפים עם ריכוז של מעל 110 ננוגרם למ”ל, בהשוואה לאלו עם ריכוז נמוך יותר.
בקרב 299 הגברים עם מפרצת באבי העורקים בטווח 30-49 מ”מ, שהיו במעקב בדיקות אולטרה-סאונד במשך חציון של 5.5 שנים, זיהו החוקרים קורלציה חיובית ומשמעותית בין ריכוז D-Dimer בדם ובין הגדילה השנתית הממוצעת של מפרצת באבי העורקים ועם הקוטר הראשוני של מפרצת באבי העורקים הבטני.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה להעריך את חשיבות D-Dimer באוכלוסיות בסיכון נמוך יותר וחולים אחרים עם מפרצת מוכחת באבי העורקים הבטני, טרם ההמלצה לשימוש נרחב ב-D-Dimer.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!