בעת הופעת PMR (Polymyalgia Rheumatica), מספר גורמים קליניים וגנטיים מעלים את הסיכון לפרוגנוזה שלילית, כך עולה ממחקר פרוספקטיבי שפורסם לאחרונה ב-Rheumatology.
החוקרים מציינים כי צמיגות-יתר של הפלזמה, מין נקבה, אללי HLA מסוימים ומינון התחלתי גבוה של סטרואידים, כרוכים בפרוגנוזה גרועה.
על-בסיס נתונים שנאספו במחקר הפרוספקטיבי, החוקרים ניתחו את משך הטיפול בסטרואידים, הישנות והתפתחות Giant Cell Arteritis ב-176 חולים עם PMR.
לאחר חמש שנות מעקב, 124 חולים הפסיקו נטילת סטרואידים. מינון התחלתי גבוה של סטרואידים (מעל 15 מ”ג) הפחית באופן בלתי-תלוי את הסיכויים להפסקת הטיפול בסטרואידים בשיעור של 7%. כמו כן, בהשוואה לחולים בשליש התחתון של צמיגות הפלזמה, הסיכוי להפסקת הטיפול בסטרואידים היה נמוך יותר ב-27% בחולים בשליש האמצעי ונמוך ב-51% באלו בשליש העליון.
שבעה חולים מתו במהלך המחקר, אך אף אחד ממקרי התמותה לא נבע ישירות מ-PMR או Giant Cell Arteritis.
במהלך 5 שנות המעקב, הישנות אחת, לפחות, תועדה ב-83 מבין 169 חולים (49.1%), אך אף אחד מהמשתנים לא ניבא הישנות או את מספר ההישנויות.
18 מבין 176 חולים פיתחו Giant Cell Arteritis מאוחר לאחר חציון של 14.9 חודשים לאחר התחלת הטיפול. מין נקבה, HLA-DRB1*0101 ו-HLA-DRB1*0401, צמיגות-יתר של הפלזמה ומינון ראשוני גבוה של פרדניזולון, היו קשורים כולם באופן בלתי-תלוי בסיכון מוגבר להתפתחות מאוחרת של Giant Cell Arteritis.
החוקרים כותבים כי לשילוב צמיגות פלזמה של לפחות 2.0 millipascal seconds ואחד מבין שני סמנים גנטיים, ערך מנבא חיובי של 22% וערך מנבא שלילי של 92% ל-Giant Cell Arteritis.
באשר למינון ההתחלתי של סטרואידים, החוקרים טוענים כי נראה שהתחלת טיפול בפרדניזולון מינון של מעל 15 מ”ג עשויה להאריך את משך הטיפול בסטרואידים. התפתחות Giant Cell Arteritis לאחר התחלת טיפול בסטרואידים מביאה להארכה נוספת של הטיפול בסטרואידים, אך נראה כי מדובר בהשפעה בלתי-תלויה.
החוקרים הופתעו מהעוצמה המנבאת הבולטת של המינון ההתחלתי של הטיפול בסטרואידים, במיוחד מהעובדה שהדבר לא היה תלוי ברמות סמני דלקת. ממצאים אלו מספקים לדעתם עדות תומכת נוספת להנחיות הטיפול הנוכחיות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!