מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון פברואר של ירחון Journal of Clinical Oncology עולה כי מינונים נמוכים של טיפול קרינתי עבור לימפומה מסוג הודג’קינס מותירה את הילדים המטופלים בסיכון משמעותי להתפתחות ממאירות נוספת.
החוקרים מסבירים כי מאחר וכיום ידוע שחשיפה לקרינה קשורה בהתפתחות של ממאירות נוספת, ובמיוחד ממאירויות סולידיות, ביקשו במחקרם זה לבחון האם אנשים מבוגרים אשר עברו טיפול קרינתי במינונים נמוכים כילדים עלולים לסבול מממאירות שנייה.
לשם כך נכללו במחקר 110 חולים אשר בעברם טופלו בכימותרפיה וברדיותרפיה במינונים נמוכים עבור לימפומה מסוג הודג’קינס בין השנים 1970-1990. הילדים טופלו באחד משני פרוטוקולים טיפוליים משולבים אשר כללו שישה מחזורים של כימותרפיה ובנוסף טיפול קרינתי לאזור המעורב במינון של 15-25.5 Gy וכן תוספות של 10 Gy לאזורים בעלי מסה גידולית.
במהלך תקופת מעקב חציונית של 20.6 שנים, מדווחים החוקרים כי 18 חולים פיחתו לפחות ממאירות אחת נוספת, לרבות ארבעה מקרים של לויקמיה, 17 מממאירויות סולידיות, 5 מקרי קרצינומה של בלוטת התריס, שישה מקרים של קרצינומה של השד וארבע סרקומות.
החוקרים מוסיפים כי ההיארעות המצטברת המשוערת של ממאירות ראשונית נוספת הייתה 17% עם חלוף 20 שנים מהאבחנה הראשונה ו-29.4% כ-30 שנים לאחריה. מרבית הסיכון היה בשל גידולים סולידיים עם היארעות מצטברת של 14.3% בתום 20 שנה ו-27.2% בתום 30 שנה מהאבחנה.
בנוסף, בקרב חולים אשר פיתחו גידולים סולידיים, השרידות ללא מחלה בתום חמש שנים עמדה על 76% והשרידות הכוללת בתום חמש שנים עמדה על 85% (עם תקופת מעקב חציונית של חמש שנים מהאבחנה של הממאירות הראשונית השנייה). החוקרים מציינים כי על החולים אשר פיתחו לויקמיה שניונית לאחר הטיפולים הקרינתיים מתו.
יחס ההיארעות המתוקן לממאירות שנייה כלשהי היה 22.9, והתוספת המוחלטת בסיכון הייתה של 93.7 מקרים ל-10,000 שנות-אדם.
החוקרים מסכמים כי תוצאותיהם אלו תומכות בכך שיש מקום להמשך המחקר הבסיסי על מנת להבין טוב יותר את הגורמים הגנטיים אשר בעטיים מצויים מטופלים מסוימים אשר שרדו טיפולים קרינתיים בסיכון לפתח ממאירות שנייה בעוד שאחרים אינם בסיכון כזה על אף שנחשפו לאותו הטיפול.
החוקרים מוסיפים כי ממצאי המחקר הנוכחי שבים ומדגישים את החשיבות של הצורך בהמשך הטיפול וההדרכה של אנשים אשר שרדו סרטן, לרבות מעקב קפדני ובדיקות סקר למממאירויות נוספות, כמו גם להשפעות ארוכות טווח אחרות של הטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!