תגובה ציטוגנטית ומולקולרית לטיפול ב-Glivec במאובחנים חדשים עם CML בשלב הכרוני

נתוני מחקר IRIS (International Randomized Study of Interferon vs. ST1571) מספקים נתונים ארוכי טווח. ניתוח התוצאות לאחר 12 ו-18 חודשי טיפול Glivec (Imatinib) (n=509, n=480, בהתאמה) וריבוד לפי CCyR (Ph+0%), PCyR (ph+ >0-35%), או MCyR No (Ph+ >35%), בשתי נקודות הזמן.

שיעורי ההישרדות ללא התקדמות כללו את כל התקדמויות לשלב מואץ או Blast Crisis במהלך טיפול ב- Glivec, לעומת שיעורי הישרדות ללא אירועים שכללו גם כל איבוד של MCyR/CHR, עליה בספירה הלבנה ושיעורי תמותה שאינם קשורים ב-CML. שיעורי ההישרדות הכוללים כללו את כל מקרי התמותה, כולל אלו לאחר הפסקת טיפול ב- Glivec, בלא תלות באם החולה המשיך להשתלה או לא.

למרות שרמת התגובה הציטוגנטית היתה פקטור מנבא לתוצאות ארוכות הטווח, שיעורי ההישרדות ללא התקדמות ושיעורי ההישרדות הכוללים לא היו שונים משמעותית בין CCyR ו-PCyR, לאחר 12 חודשים. ראוי לציין כי 64% מחולי PCyR ו-36% מהחולים ללא MCyR לאחר 12 חודשים, השיגו בהמשך CCyRלאחר 18 חודשים, 50% מהחולים עם PCyR ו-27% מהחולים ללא MCyR השיגו CCyR בשלב מאוחר יותר.

הערכת התוצאות ארוכות הטווח התבססה על רמת תעתיקי BCR-ABL הזמינה בחולים עם CCyR. ירידה של 3 לוגים מקו הבסיס הסטנדרטי, בחולים לא-מטופלים, הוגדרה כתגובה מולקולרית מג’ורית (MMR).

אף אחד מהחולים שהשיגו הן CCyR והן MMR לאחר 12 ו-18 חודשים, לא התקדם ל-AP/BC לאחר 60 חודשים. כ-5% מהחולים עם CCyR, אך ללא MMR לאחר 12 חודשים (p=0.007), ורק 2% מהחולים עם CCyR ללא MMR לאחר 18 חודשים (p=0.11), התקדמו במחלה בסופו של דבר.

מבין כ-25% מהחולים עם CCyR, עם בדיקות PCR זמינות, שלא השיגו MMR לאחר 18 חודשים, כמחצית השיגו MMR בשלב מאוחר יותר, ושיעורי ההישרדות ללא אירועים, לאחר 60 חודשים, עמדו על 91%.

לאחר 60 חודשים, 69% מהחולים שחולקו לטיפול ב- Glive, נותרו תחת הטיפול. השגת CCyR ו-MMR לאחר 12 ו-18 חודשים מהתחלת Glivec, בחולים שאובחנו לאחרונה עם CML בשלב הכרוני, מעידים על תוצאות חיוביות בטווח הארוך. כ-50% מהחולים עם PCyR או CCyR בנקודות הזמן הללו, ישיגו בסופו של דבר CCyR ו-MMR, בהתאמה, בעקבות טיפול מתמשך ב- Glivec.

יש מקום לערוך מחקרים נוספים בכדי לזהות את החולים שעשויים להגיב מאוחר.

Michele Baccarani, Francois Guilhot, Richard A. Larson, Stephen G.
O’Brien, Brian J. Druker, on Behalf of the IRIS Study Group Dept of
Hematology/Oncology, Univ of Bologna, Bologna; CHU La Miletrie,
Poitiers; Univ of Chicago, Chicago; Univ of Newcastle, Newcastle; OHSU,
Portland; IRIS Study Group

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

רקמת חיבור

הקשר בין מחלות רקמת חיבור בעור ומחלות נויטרופיליות לסיכון לחלות בסרטן הדם לסוגיו

מקור: pubmed
פרופ' שחף שיבר
פרופ' שחף שיבר
אין תגובות|05/10/2025

מחקר עוקבה רטרוספקטיבי מצא שרוב מחלות רקמת החיבור (CTDs) וחלק מהדרמטטיות הנויטופיליות היו קשורות לסיכונים משמעותיים מוגברים של סרטן דם ב־1, ב־5, וב־10 שנים, בעוד מחלות אוטואימוניות של שלפוחיות לא הראו קשר כזה

תוצאים של חולי ESUS שטופלו באנטי־אגרגנטים לעומת אנטיקואגולציה: מחקר עוקבה רב־מרכזי

תוצאים של חולי ESUS שטופלו באנטי־אגרגנטים לעומת אנטיקואגולציה: מחקר עוקבה רב־מרכזי

מקור: Neurology
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|03/08/2025

המאמר מציג תובנות מבוססות על תוצאה ממחקר עוקבה רב מרכזי, תוך השוואה בין שימוש באנטי אגרגנטים לבין אנטיקואגולציה בחולים לאחר ESUS (שבץ איסכמי אמבולי ממקור לא מזוהה).

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן