השתלת תאי אב לחולי לב

  

כיום ידוע שלאחר אוטם לבבי (myocardial infarction) ישנה התחדשות מסוימת של שריר הלב, אך יכולת זו מוגבלת ולא מונעת את הפגם התפקודי הגדול הנותר במקרים רבים לאחר אירוע כזה. מחקרים ראשוניים מצאו כי הזרקה של תאי אב ממקור מוח עצם אל העורקים הכליליים לאחר אוטם, יכולה לשפר את התפקוד של החדר השמאלי לאחר האירוע. מחקרים אקראיים קטנים שבחנו את הסוגיה העלו תוצאות סותרות.

המחקר הנוכחי בדק בצורה אקראית ומבוקרת את ההשפעה של תאי אב שנשאבו ממוח עצם, והוזרקו אל העורקים הכליליים תקופה קצרה לאחר אוטם לבבי, על התפקוד הלבבי לאחר האוטם. המחקר כלל 101 חולים עם אוטם קדמי, הרמת מקטע ST (ST-elevation) בתרשים הא.ק.ג., ועליה משמעותית באנזימי הלב בדם. כל החולים עברו צנתור עם הכנסת stent, והחולים שנכללו במחקר סבלו מפגיעה כלילית בעלת אופי והיקף דומים. נעשתה חלוקה אקראית לקבוצת טיפול ולקבוצת ביקורת. בקבוצת הטיפול בוצעה הזרקה תוך-כלילית של תאי אב מונונוקלארים (mononuclear) 6 ימים בממוצע לאחר האוטם. התפקוד הלבבי הוערך לפני הטיפול, ולאחר 6 חודשים, על ידי SPECT, אקו לב, ו- MRI.

ההזרקה בוצעה ב- 47 חולים, ללא סיבוכים במהלך הפרוצדורה. לפי בדיקת ה- SPECT נרשם שיפור בתפקוד חדר שמאל בשתי הקבוצות, אך לא נמצא יתרון לקבוצת הטיפול. הטיפול גם לא הביא לשיפור בגודל הסוף-דיאסטולי של חדר שמאל, או בהיקף האוטם. בתוך קבוצת הטיפול לא נמצא קשר בין גיל המטופלים, מועד ההזרקה או כמות התאים שהוזרקו, לבין מידת ההשפעה. גם בהשוואה שנערכה לפי בדיקת אקו ו MRI, לא נמצא הבדל מובהק בין קבוצת הטיפול וקבוצת הביקורת.

מחקר זה לא מצא יתרון להזרקה תוך כלילית של תאי אב ממוח עצם לאחר אוטם לבבי. מחקר מבוקר נוסף המתפרסם באותו גיליון של ה- New England Journal of Medicine, העלה תוצאות מנוגדות. לפי המחקר השני, שכלל קבוצת טיפול של כ- 100 חולים, ובו הערכת התפקוד הלבבי נעשתה 4 חודשים לאחר האוטם על ידי צנתור, הזרקת תאי אב מביאה לשיפור קטן אך מובהק בתפקוד חדר שמאל, וכן לירידה בתמותה של המטופלים. יתכן וניתן להסביר את הסתירה בין מסקנותיהם של המחקרים על ידי דרך ההכנה של תאי האב המוזרקים, ועל ידי בדיקת תת-קבוצות שונות של חולים המגיבות לטיפול באופן שונה.


מחקרים שנערכו במודלים מעבדתיים מעלים ספקות לגבי יכולתם של תאי אב להיקלט ברקמת שריר הלב ודרך ההשפעה שלהם על תהליך ההחלמה אינה ברורה די הצורך.

מחקרים קליניים מעלים תוצאות סותרות. נראה כי בכדי להבין ולפתח את הגישה הטיפולית הזו יש צורך הן במחקר קליני נוסף בכדי להמשיך ולבדוק את יעילותו המעשית של הטיפול, והן במחקר בסיסי שיסייע להבין את מנגנון ההשפעה של תאי האב על רקמת שריר הלב, ויאפשר לזהות את תת-האוכלוסיה המיטיבה יותר מבין האוכלוסייה ההטרוגנית של תאי אב בה נעשה שימוש כיום.


מה-NEJM , גיליון 355 , מאת Lunde


Intracoronary Injection of Mononuclear Bone Marrow Cells in Acute Myocardial Infarction, Ketil Lunde and Others

N Engl J Med 2006;355:1199-209.

Editorial:  Cardiac Cell Therapy — Mixed Results from Mixed Cells

Anthony Rosenzweig, M.D., N Engl J Med 2006;355:1274-277.

                                                                                               

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

רקמת חיבור

הקשר בין מחלות רקמת חיבור בעור ומחלות נויטרופיליות לסיכון לחלות בסרטן הדם לסוגיו

מקור: pubmed
פרופ' שחף שיבר
פרופ' שחף שיבר
אין תגובות|05/10/2025

מחקר עוקבה רטרוספקטיבי מצא שרוב מחלות רקמת החיבור (CTDs) וחלק מהדרמטטיות הנויטופיליות היו קשורות לסיכונים משמעותיים מוגברים של סרטן דם ב־1, ב־5, וב־10 שנים, בעוד מחלות אוטואימוניות של שלפוחיות לא הראו קשר כזה

תוצאים של חולי ESUS שטופלו באנטי־אגרגנטים לעומת אנטיקואגולציה: מחקר עוקבה רב־מרכזי

תוצאים של חולי ESUS שטופלו באנטי־אגרגנטים לעומת אנטיקואגולציה: מחקר עוקבה רב־מרכזי

מקור: Neurology
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|03/08/2025

המאמר מציג תובנות מבוססות על תוצאה ממחקר עוקבה רב מרכזי, תוך השוואה בין שימוש באנטי אגרגנטים לבין אנטיקואגולציה בחולים לאחר ESUS (שבץ איסכמי אמבולי ממקור לא מזוהה).

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן