הסיכון ללימפאדמה עולה משמעותית, כאשר ניתנת מנת דחף של קרינה לבית השחי האחורי לאחר ניתוח בעקבות סרטן שד- כך על-פי מחקר, שהוצג בישיבה השנתית ה-48 של ה- American Society of Therapeutic Radiology and Oncology.
לימפאדמה עלולה להוות בעיה גדולה עבור החולות. מדובר בתופעת לוואי ארוכת טווח, הנמשכת לרוב כשישה חודשים, אך יכולה להימשך אף שנה או שנתיים.
החוקרים הציגו את הממצאים אודות 405 נשים עם סרטן שד לא גרורתי בשלב T1 או T2 ומספר כלשהו של בלוטות חיוביות. הנשים טופלו בין השנים 1995-2005 בכריתת שד חלקית ודיסקציה של בלוטות לימפה מבית השחי. בנוסף, הן קיבלו הקרנה לשד ולבלוטות לימפה מעל לעצם הבריח עם מנה חציונית של 46 Gy, ו-45% מהן קיבלו מנה נוספת של קרינה לבלוטות אחוריות בבית השחי.
לדברי החוקרים, 27% מהנשים פיתחו לימפאדמה. הסיכון ללימפאדמה היה 31% בנשים שקיבלו קרינה לבית השחי האחורי ו-23% בנשים שקיבלו הקרנה לבלוטות באזור העל-בריחי בלבד.
חומרת הלימפאדמה לא הייתה שונה משמעותית, בין אם הייתה מנה לבית השחי ובין אם לאו. ב-55% נצפתה לימפאדמה קלה, ב-34% – מתונה וב-10% הייתה לימפאדמה קשה.
מספר בלוטות הלימפה החיוביות בבית השחי ומצבן היוו גורם סיכון לסיבוך, וכן גיל מבוגר ו-BMI גבוה.
נשים עם ארבע בלוטות חיוביות או יותר היו בעלות סיכון גבוה פי ארבעה לפתח לימפאדמה, אם טופלו בקרינה לבית השחי ולבלוטות באזור העל-בריחי, בהשוואה לנשים שקיבלו קרינה לאזור העל-בריחי בלבד.
מאידך גיסא, שיעורי ההישנות היו נמוכים יותר בנשים שקיבלו מנת דחף נוספת לבית השחי, בהשוואה לאלו שטופלו בקרינה באזור העל-בריחי בלבד.
לסיכום, החוקרים מתקשים לקבוע האם הקרינה לבית השחי הייתה הגורם ללימפאדמה. לדבריהם, מאחר שנבחנו שיעורי ההיארעות בלבד ואילו הסיבה וההשפעה לא נחקרו, על הרופאים לשקול היטב מתן מנה נוספת של קרינה לבית השחי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!