ממחקר חדש, שפורסם בגליון 26 באוקטובר של New England Journal of Medicine, עולה כי מבחנים להערכת רמות d-Dimer עשוים לסייע בזיהוי חולים המטופלים בנוגדי-קרישה כנגד VTE (Venous ThromboEmbolism), המצויים בסיכון גבוה להישנות.
מהממצאים בחולים שפיתחו אירוע ראשון של DVT (Deep Vein Thrombosis) או PE (Pulmonary Embolism) עולה כי הערכת רמות d-dimer עשויה לסייע בקביעת משך הטיפול האנטי-קרישתי, מאחר שתסייע לרופאים בזיהוי החולים שעשויים להשיג את התועלת המירבית מהארכת הטיפול.
במסגרת המחקר נערכה בדיקת d-Dimer ב-608 חולים כאלו, כחודש לאחר שהפסיקו טיפול של 3 חודשים לפחות ב-Warfarin או Acenocoumarol. בכל המשתתפים, אירוע VTE הראשון, התרחש ללא גירוי, שהוגדר ככל מצב המעלה את הסיכון ל-VTE, כולל הריון, שבר ברגל לאחרונה, או גבס, ריתוק למיטת בית חולים, וסרטן.
הנבדקים בהם הערכה איכותית של d-Dimer העלתה תוצאות תקינות, נותרו ללא טיפול נוגד-קרישה, בעוד שחולים עם הערכה אבנורמלית, חולקו באקראי להמשך טיפול או הפסקת טיפול נוגד-קרישה.
בנבדקים עם רמות d-Dimer אבנוורמליות, שהפסיקו את הטיפול, זוהתה שכיחותה גבוהה יותר של המדד העיקרי המורכב, הישנות VTE או אירוע דימום מג’ורי, בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות בזמן תקופת המעקב, שנמשכה לפחות 9 חודשים (1.4 שנים בממוצע).
Hazard Ratio המתוקנן למדד העיקרי של המחקר בחולים עם רמות d-Dimer אבנורמליות, שהפסיקו את הטיפול האנטי-קרישתי, עמד על 4.26 (95% CI = 1.23-14.6), בהשוואה לאלו עם תוצאות אבנורמליות, שהמשיכו בטיפול, ו-2.27 (1.15-4.46), בהשוואה לאלו עם רמות d-Dimer תקינות (p=0.02 לשניהם).
Hazard Ratio לא היה תלוי בגיל, מין, משך הטיפול האנטי-קרישתי לפני התחלת המחקר, סוג אירוע VTE בגללו נכללו במחקר, ונוכחות או העדר תרומבופיליה מולדת.
הסיכון למדד העיקרי של המחקר היה דומה בחולים עם רמות d-Dimer תקינות, ובאלו עם רמות אבנורמליות, שחזרו לטיפול אנטי-קרישתי.
החוקרים מציינים מספר מגבלות למחקר, הדורשות התייחסות במחקרים עתידיים, כולל אופי לא-סמוי, חוסר יכולת להבהיר את תפקיד בדיקת d-Dimer הנערכת לפני הפסקת הטיפול האנטי-קרישתי או בזמן תקופת המעקב, חוסר היכולת של המחקר להגדיר את הסיכון לדימום כמדד העיקרי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!