מיפוי בלוטות לימפה סנטינליות עשוי להפחית הישנות של סרטן קולורקטאלי- כך עולה ממחקר שהוצג בקונגרס השנתי ה- 92 של ה-American College of Surgeons.

במחקר הקליני, שהיה רב-מרכזי, השתתפו למעלה מ-1000 חולים. הישנות של המחלה הופיעה ב- 2.8% מהחולים, שעברו מיפוי של בלוטות לימפה סנטינליות לאחר הניתוח, לעומת 23.5% בחולים בקבוצת הניתוח הקונבנציונלי.

בדיקה פתולוגית שגרתית לאחר הניתוח הקונבנציונלי נמצאה כבעלת אומדן חסר בנוגע לגרורות בבלוטות בעד 20% מהמקרים.

במסגרת המחקר בחרו החוקרים 1051 חולים, הסובלים מגידול קולורקטאלי ראשוני נתיח (גיל חציוני 71 שנים), וחילקו אותם לשתי קבוצות. קבוצה אחת של 582 חולים עברה מיפוי מתוקנן של בלוטות סנטינליות (SLNM), ובדיקה של בלוטות באמצעות אולטראסאונד. ואילו הקבוצה השנייה שכללה 469 חולים עברה ניתוח קונבנציונלי.

ה- SLNM היה מוצלח ב- 98.1% מהחולים, על-פי המחקר, ומיפה בלוטות סנטינליות ב-571 מתוך 582 חברי הקבוצה. גרורות לבלוטות נמצאו ב- 49.5% מהם, בהשוואה ל- 35.1% בקבוצת הניתוח הקונבנציונלי (0.0001>P).

לדברי החוקרים, המחקר מוכיח כי ישנם חולים עם גרורות בבלוטות לימפה, שאינן מזוהות ע”י פתולוגים.

המחקר קבע שיעורי הישנות עבור תת קבוצה של חולים עם סרטן המעי הגס בתקופת מעקב של 12 חודשים לפחות (מעקב ממוצע, 56 חודשים). תת קבוצה זו כללה גידולים בדרגה T1-T4 (לא נכללו גידולים בדרגה Tis/To, ונוכחות מחלה גרורתית מרוחקת בזמן האבחנה). בקבוצת ה- SLNM נכללו 177 חולים כאלה, ובקבוצת הניתוח הקונבנציונלי 149 חולים. תת חלוקה נוספת של החולים התייחסה לקיום בלוטות שליליות עבור כל T. בתת קבוצה זו נכללו 107 חולים מקבוצת ה- SLNM, ו-98 חולים מקבוצת הניתוח הקונבנציונלי. בחולים אלה, נצפו 3 חזרות של המחלה (2.8%) ב- SLNM לעומת 23 חזרות (23.5%) בקבוצת הניתוח הקונבנציונלי.

מסקנת החוקרים היא כי ה- SLNM מדויק וישים לקביעת השלב של הגידול הקולורקטאלי, וכי המיפוי הביא לקביעת stage גבוה יותר בהשוואה לניתוח הקונבנציונלי. עקב כך, חולים אלה קיבלו יותר כימותרפיה, מה שמסביר את שיעורי ההישנות הנמוכים. בנוסף, כריתה מזנטרית נרחבת במספר חולים שעברו SLNM יכולה הייתה לתרום לירידה בשיעור החזרות המקומיות / האזוריות בהשוואה לקבוצה השנייה.

לידיעה במדסקייפ