מתוצאות סקר שפורסמו בכתב העת Pediatrics עולה כי מיילדים עשויים להביע התנגדות להמלצות של רופאי ילדים בטיפול במצבים אימהיים מסוימים, העשויים להשפיע על מצבו הבריאותי של התינוק.
מומחים ברפואת ילדים טוענים זה זמן רב כי ההתפתחויות באבחנה קדם-לידתית יובילו בסופו של דבר לטשטוש הגבולות בין מיילדים ורופאי ילדים. לצרכיי המחקר, החוקרים שלחו מייל אנונימי, למילוי עצמי, שכלל 106 שאלות, ל-454 מומחים לרפואת אם ועובר ו-416 רופאי ילדים מומחים לטיפול בעוברים.
מהערכת הנתונים שנאספו מ-434 משיבים עולה כי רופאי ילדים נטו יותר לייעץ לאימהות לפני המשך או הפסקת היריון עם סיבוכים על-רקע צריכת אלכוהול, שימוש בקוקאין, תרופות נגד פרכוסים או סוכרת, אך מיילדים לא ראו את הצורך בכך.
בקרב מיילדים נרשם סיכוי גבוה כפליים לשלול צורך במעורבות של רופאי ילדים לפני החלטה על המשך או הפסקת היריון עם סיבוכים על-רקע התמכרות לאלכוהול (63.1% לעומת 35.9%, יחס סיכויים של 3.5), או התמכרות לקוקאין (59.7% לעומת 31.9%, יחס סיכויים של 3.5).
החוקרים זיהו מגמה לפיה במקרים של טיפול בתרופת נגד-פרכוסים מיילדים ראו צורך גדול יותר במעורבות של רופאי ילדים (62.1% לעומת 32.8%, יחס סיכויים של 3.3) וכך גם היה בנוכחות סוכרת (56.5% לעומת 27.4%, יחס סיכויים של 3.5).
רופאי ילדים נטו להעדיף פניה לבתי משפט במקרים של סירוב אימהי לעבור דטוקסיפיקציה של קוקאין (72.2% לעומת 32.9%, יחס סיכויים של 5.8), סירוב לטיפול ב-Azidothymidine למניעת העברת HIV לעובר (79.9% לעומת 41.3%, יחס סיכויים של 6.6) וסירוב לעירוי מילעורי בשל אנמיה עוברית (62.2% לעומת 28%, יחס סיכויים של 4.4, p<0.001).
ייתכן וההבדלים שהודגמו בין רופאי ילדים ומיילדים בנוגע לייעוץ קדם לידתי אינם משקפים רק הבדלים בהבנת הנושא, אלא גם הבדלים בהערכת הסיכוי להשלכות לאחר הלידה.
לסיכום, קיים הבדל נרחב בין רופאי ילדים ומומחים למיילדות בנוגע לתפקידם של מומחים ברפואת ילדים בטיפול הקדם-לידתי במצבים אימהיים, ובאשר לצורך בהתערבות בתי משפט במקרים של סירוב אימהי לקבלת טיפול מומלץ.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!