הוספת טיפול פומי בנוגדי-קרישה לטיפול סטנדרטי בנוגדי-טסיות לא הפחית את שיעורי ההישנות בחולים עם אירוע מוחי איסכמי חד ללא התוויה אחרת למתן טיפול בנוגדי-קרישה פומיים; עם זאת, תוספת הטיפול הובילה לעליה של למעלה מכפליים בסיכון לדימום מג’ורי, כך עולה מתוצאות מטה-אנליזה שפורסמו בכתב העת International Journal of Stroke.
הסקירה השיטתית ומטה האנליזה כללו 6,893 חולים עם אירוע מוחי איסכמי חד, אך ללא התוויה לטיפול בנוגדי-קרישה פומיים (גיל ממוצע של 66.2 שנים, 50.4% נשים) ממחקרים אקראיים ומבוקרים שזוהו בעקבות חיפוש בשלושה מאגרי נתונים עד תחילת ינואר בשנת 2025.
מבין כלל המשתתפים, 3,067 חולקו באקראי לקבלת טיפול נוגד-קרישה פומי עם נוגדי-טסיות, כאשר 3,826 חולים חולקו לטיפול נוגד-טסיות עם פלסבו.
התוצאים העיקריים כללו הישנות אירוע מוחי איסכמי חד והופעת דימום מג’ורי; תוצאים משניים כללו כל אירוע מוחי ואוטם מוחי שזוהה בבדיקת MRI.
חציון משך המעקב נע בין 90 ימים ועד 20 חודשים במחקרים השונים שנכללו בסקירה.
מהנתונים עולה כי לאורך תקופת המעקב תועדו 430 מקרי הישנות אירוע מוחי איסכמי חד, כאשר לא תועדו הבדלים משמעותיים בסיכון להישנות אירוע מוחי איסכמי בין חולים תחת טיפול משולב ובין אלו תחת טיפול נוגד-טסיות בלבד (יחס סיכויים של 0.89, רווח בר-סמך 95% של 0.68-1.17).
הסיכון לדימום מג’ורי היה גבוה יותר משמעותית בזרוע הטיפול המשולב, בהשוואה לזרוע טיפול נוגד-טסיות בלבד (יחס סיכויים של 2.21, רווח בר-סמך 95% של 1.25-3.90).
טיפול משולב לא הדגים יתרון משמעותי על-פני טיפול נוגד-טסיות בלבד במונחים של סך תועלת קלינית (יחס סיכויים של 1.12, רווח בר-סמך 95% של 0.88-1.43) וסיכון לכל אירוע מוחי (יחס סיכויים של 0.88, רווח בר-סמך 95% של 0.65-1.18) ואוטם מוחי בבדיקת הדמיה (יחס סיכויים של 1.06, רווח בר-סמך 95% של 0.86-1.31).
החוקרים מסכמים וכותבים כי העדויות הזמינות אינן תומכות בגישה המשלבת נוגדי-קרישה פומיים עם נוגדי-טסיות מאחר ומשלב זה אינו מפחית את הסיכון להישנות אירוע מוחי איסכמי ומעלה את הסיכון לדימום מג’ורי. הם ממליצים כנגד גישת הטיפול המשולב, אלא אם מחקרים גדולים אחרים הנערכים בימים אלו יגיעו למסקנות שונות.
Int J Stroke, April 12, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!